בטח עכשיו אתם משליכים את מחברות אל על באוויר  כפתיתי קונפתי   והלוואי ממחצית מהמילים שכתובות בהם חדרו לכם לראש .

ואת התיק תצפינו עמוק בתוך הארון החשוך , בין המעילים והפוכים , אבל רק אחרי שהאמא שלכם תתעקש לכבס ולצחצח אותו.  

ובכיסים הקטנים היא תגלה כמה שקלים שהסתננו להם בבטנה , כרטיסיה ישנה מעוכה ומפוררת שיש בה עוד כמה ניקובים וגם מבחן מקומט עם ציון 91 , אה.. טעות שלי:19 .

והיא תקרא לו בקול , להסבר על הציון המהולל.

והוא רק ידביק לך נשיקה ויאמר בשפה הרהוטה שלו: בחיאת אמא! את לא רואה שאני לבוש כבר בבגדי החופש? וחוץ מזה המורה הזו לא יודעת ללמד!

ועם טיעון כזה  אי אפשר להתווכח וחוץ מזה גם את יכולה להתחיל להירגע וליהנות גם כן מהחופש שלו כי מעכשיו את לא חייבת לקום כל בוקר ולהכין את הכריכים ולזכור שיום ד' הוא יום ארוך וצריך שני כריכים .

מעכשיו את לא צריכה להעיר אותו ,ולתת לו תזכורת כל חמש דקות שיזדרז להתארגן כי האוטובוס לא יחכה לאדון בן שלה במיוחד ושאין לך זמן לקחת אותו לבית הספר אם הוא מאחר כי גם לך יש עבודה ו.... ואת כבר יודעת שהוא כבר חסר סבלנות והוא כבר חושב שאת האמא הכי חופרת .

בגלל שאני אמא חופרת, כשהוא יצא מהבית  אני אזכה רק לנקירה על הלחי במקום נשיקה מצלצלת שאני אוהבת.

ומעכשיו את לא צריכה לקחת הלוואת משכנתא לרכישת השכלה מתמטית , כי הרי את לא רוצה שהבן שלך יחשוב כמותך שקוסינוס זו מילה גסה.

אז תיהני לך מהחופשה כי הרי עוד מעט יחל המזמור של " אמא תקני לי, אמא סרט " ואת תתגעגעי להכנת הכריכים.

חופשה נעימה לכל ה- 631,590 תלמידים שיוצאים היום לחופש הגדול

ומתוכם שני הבנים היקרים שלי

עומרי, שמסיים מחר את הבגרות האחרונה ואוטוטו צבא, אוטוטו חייל – האוטוטו הזה עוד לא הופנם .

ואביבי , שרק אתמול כתבתי עליו את הפוסט  "צה צה צה והינה כבר בשנה הבאה עולה לתיכון.

חופשה נעימה יקרים שלי! 

גם אני מצטרפת למלחמה הלבנה , למלחמה לירידת מחירי הקוטג'

אני אוהבת את גבינה עם הבית אבל בכל שבוע אני מתרגזת מחדש מהמחיר המופקע.

אני כל  כך שמחה שמישהו הרים את הכפפה/הפרה ופתח בחרם.

נראה לי שעל  כל גרגיר קוטג' אנחנו משלמים חצי שקל –  אז או שתורידו גרגירים או שתורידו מחירים, 8 שקלים לקופסא – זה כבר ממש מוגזם!

בקצב הזה, הגבינה עם הבית תהפוך להיות אוכל לעשירון העליון , אז עדיף מעכשיו שיחליפו לו את השם : "הגבינה עם הפנטהאוז" נשמע יותר מתאים.

יש לי תחושה שהחרם הזה יעבוד , ואם נצליח אולי יהיה לנו יותר כוח ומוטיבציה למלחמה הבאה .

אחרי שננצח במלחמה על הזהב הלבן (החלב) , נעבור לזהב השחור- הדלק!

אז היום כשאתם עורכים קניות , תשאירו את היד לצידי הגוף ואל תרימו את הלבן הגרגירי והטעים הזה!

זה לא יהיה קל , כי פתאום מרגיעים את הצרכנים במחירי מבצע , וזה מפתה.

תהיו חזקים !

תשאירו את הקוטג' מבויש על המדף !

זו  לא הייתה אהבה ממבט ראשון

לא היו ריגושים, לא היו  פרפורים

כשפגשתי אותו –התאכזבתי

יותר מידי יפיוף , שדוף ושחור

לא שיש לי חלילה משהו נגד שחורים

אבל לא בא לי לקום כל בוקר עם השחור הזה.

החברים והמשפחה עודדו שאתן לו הזדמנות נוספת

נו טוב .. אני אנסה

מי אני? 

                                                (האייפון החדש שלי )

אני נורא אוהבת את הטכנולוגיה ואת כל המכשירים שעושים את החיים בהרבה יותר קלים

ומעניינים .

אני זוכרת את הטלוויזיה הצבעונית הראשונה שלנו,  את ההתרגשות שהדמויות האפרוריות לבשו פתאום צבע – חגיגה לעין!

שמחתי שללורה אינגלס מבית קטן בערבה יש שמלה צבעונית ופרחונית  ואני בטוחה שעכשיו יותר נעים לה לשהות בתוך המסך שלי .

פעם אחי הגדול אמר לי שכל הדמויות גרות בתוך הטלוויזיה ואם האנטנה קצת מעוותת את התמונה אני חייבת לרוץ החוצה ולסובב את האנטנה , כי אני יכולה להזיק לאנשים הקטנים שיש לי בתוך המסך אם אשאיר אותם עקומים.

אז תקופה ארוכה רצתי  בחרדה לאנטנה בכל פעם שהתמונה רעדה.

בפעם הראשונה שראיתי טלוויזיה שטוחה , חשבתי לי שבטוח אי שם יש איזו ילדה מאוד מודאגת שעכשיו אין כמעט מקום לדמויות שמאחורי המסך, בטח נורא צפוף להם שם ובגלל זה התוכניות עכשיו יותר שטחיות.

בנוסף לטלוויזיה הצבעונית היה לנו גם את הפטיפון – זוכרים? (רק אם אתם בני 40 פלוס) .

אהבתי את הפטיפון ואת כל הטקסיות הנלווית אליה , פעם ידענו להקשיב לשיר ולא לשמוע אותו רק כרקע בזמן נסיעה או כמו עכשיו בזמן שאני מקלידה .

אני זוכרת שהתקליטים לא היו זולים , או שהדמי כיס שלי היו קטנים ולבחור תקליט  הייתה משימה לא פשוטה ומענגת.

במשביר הייתה מחלקה של תקליטים , שעות הייתי יכולה לדפדף בתמונות של התקליטים ולא הפריע לי שהמוכרת שאלה אותי כבר בפעם השלישית בקול חסר סבלנות אם אפשר לעזור לי.

כבר מזמן אין את מחלקת התקליטים ובמקומה הרחיבו את מחלקת הלבנים .

מדהים .. הפטיפון כמעט ונעלם מהעולם אבל התחתונים לא!

הרבה דברים שהשתמשנו בהם כבר שייכים לדפי ההיסטוריה ,ואם אני לא רוצה להיות עתיקה אני חייבת להתעדכן וללמוד להפעיל את המכשיר הבא.

אבל לפעמים אני מתגעגעת למכשירים הפשוטים  והברורים של שני כפתורים, שאון זה להדליק ואוף זה לכבות , ואם טלוויזיה עושה קצת בעיות  אפשר לתת לה פליק ואז היא מסתדרת ואתה מרגיש מאושר כי הצלחת לתקן לבד תקלה!

מאמינה שתוך כמה ימים אתרגל למכשיר החדש , אני מקווה שזה יקרה מהר כי כבר ממש לא נעים לי.... לא יודעת למה , אבל אני תמיד לוחצת על איזה כפתור ( ואין בכלל כפתורים!)שמגיע בטעות לאותו מספר טלפון , אני מתחילה להרגיש מטרידנית.

אבל לעומת זאת , למדתי להיכנס לישרא דרך האייפון , אבל אין לי מושג איך אפשר לכתוב תגובה דרך האייפון- יש למישהו פה מושג?.

אני אקדים ואברך אתכם בחג טעים ושמח! , עוד כמה שעות  אנחנו נוסעים לאילת

אני כבר מרגישה בנחיריים את ניחוח החופש!!

אז חג שמח לכם

אני הולכת לארוז את הביקיני ואת החוטיני.

נו טוב טוב.. את הבגד ים השלם ואת תחתוני הסבתא שלי

הברקה! -  מצאתי את המקבילה למילה המעצבנת "חופרת" - פעם קראנו לחופרת : "מדברת כמו תקליט שבור "

זה יותר יפה מחופרת.