איך לא חשבו על קורס הכנה להורה המגייס?!, אני חושבת שצה"ל חייב את זה לנו , להורים, אנחנו מפקידים בידם את היקר לנו מכל אז לפחות שילוו אותנו בתהליך.

ובעצם אני לא חושבת שקורס יעזור , זה לא כמו קורס הכנה ללידה , שמלמדים איך ללחוץ ואיך לנשום אבל כשמגיע רגע האמת , את רק צורחת שהתינוק שתקוע לך בין הרגליים יצא כבר .

ובעצם זה קצת דומה לקורס הכנה ללידה – כי אני צריכה שמישהו ילמד אותי לנשום טוב , כשצירי הגעגועים והדאגה יתקפו אותי.

לא להאמין... ביום שלישי עומרי שלי מתגייס

כאילו רק אתמול החזקתי אותו בפעם הראשונה וכשהוא ינק ממני , הבטחתי לו בשקט עולם טוב יותר , מגיע לו את הטוב ביותר וחוץ מזה בן יקר שלי , עד שתגיע לגיל הצבא , כבר לא יהיו מלחמות ולא פיגועים , אתה תגיע לצבא השלום ... אוייש כמה ילדה תמימה ומפגרת הייתי, אבל באמת האמנתי בזה!

עברו שמונה עשרה שנה בני ולא הצלחתי ליצר לך את העולם שמגיע לך , אתה לא תתגייס לצבא השלום אלא לצה"ל .

עומרי שלי,

לא ביקשתי ממך הרבה דברים , חוץ מלסדר את החדר ולהרים את הגרביים המסריחות שלך מתחת למיטה  ולפעמים גם לפתוח את המחברת ולהציץ בספר.

היום אני מבקשת ממך משהו גדול , ובגלל שלא הטרדתי אותך בבקשות גדולות , אתה חייב לעמוד בבקשה הזו- עומרי, שמור על עצמך!

שמור על עצמך בשביל עצמך וגם בשבילנו.

לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה בימים האלו שלפני הגיוס, מאות אמהות מגייסות את הילדים שלהם , זה חלק מלחיות כאן, עכשיו תורך לתת את חלקך.

תורי לתת את חלקי, תורי לתת את חלקי..... ה"חלקי" הזה הוא דמי, נשמתי .

את החלקי הזה אני דורשת שיחזירו לי אחרי שלוש שנים – חזק ובריא בגופו ובנפשו .

אני מנסה להירגע , לנשום לאט ולקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה , אבל בכל זאת מצליח להתפלק  לו כעס– כעס על שהבן שלי רק לפני חודשיים סיים ללמוד והוא כבר צריך להתחייל, עוד לא הספיק לנשום ירוק של עץ וכבר צריך לנשום ירוק של מדים, את נעלי הספורט הקלילות ( במחיר כבד!) יחליפו נעליים שחורות וכבדות , רעמת השיער כבר קוצצה בכדיי שתתאים לתקניות של צה"ל –  אחרי התספורת הייתה לי צביטה מהולה בגאווה.. כמה שהוא יפה!,  נראה כבר חייל גם בלי המדים.

אחיו הקטן מסתכל בו וטופח על הכתף , מחמיא לו על התספורת ובאותה נשימה הוא שואל אם אפשר להשתלט לו על החדר בזמן שהוא יהיה בצבא.

והיקר – עסוק , עסוק בלהכין לו את התיק , לצייד אותו בדברים שאולי הוא יצטרך ואולי הוא אפילו לא יגע בהם – אבל שיהיה , לביטחון.

ואני עסוקה בלכבס את כל החולצות והתחתונים החדשים , כי בגד חדש תמיד מגרד לו ואני לא רוצה שהבן שלי יגרד בכל הטירונות את הביצים רק בגלל שאמא שלו לא כיבסה את התחתונים קודם!,יש לי אחריות!

אז בן יקר שלי

מיום שלישי תתחיל למלא פקודות מטכ"ל ופקודות יום

ולנו יש רק פקודה אחת – אנו פוקדים עליך לחזור בשלום!