אתן הפעם לבוב דילן ולרמי קלינשטיין את הבמה - בשיר מדהים זה רוצה לברך אתכם לשנה הבאה, יש לקרוא את השיר לפחות פעמיים ואם יש אפשרות -גם לזמזם.

השיר כתוב בלשון זכר, אך הוא מיועד לנשים וגברים כאחד.

צעיר לנצח

שישמור אותך האל
ויגשים משאלתך
שתעשה בשביל אחר
והוא למענך
שתיגע בכל כוכב
ותטפס על כל שלב
שתישאר צעיר לנצח

שתגדל להיות צודק
שתדע לראות את האור
ולמצוא את האמת
בתוך החושך הגדול
שתמיד תהיה חזק
אל תשחק את המשחק
שתישאר צעיר לנצח

שיהיו ידיך עסוקות
וצעדיך מהירים
שיהיה ביתך יציב
מול רוחות השינויים
שבליבך תהיה שמחה
וישירו את שירך
שתישאר צעיר לנצח

היום הבאתי את השי לעובדים - תארו לכם אוטו מלא מלא סלסלות שי גדולות , עטופות בצלופן ובפנים דברים טובים -לא התפשרתי הפעם,  הסלסה לא מפוצצת כמו בשנים הקודמות אבל בעזרתה של המוכרת הנחמדה ובעזרת המון נייר גרוס ופרחים מיובשים ( יודעת, יודעת שזה הולך ישר לזבל- אבל תודו שזה יפה!) יצאה סלסלה ממש מרשימה ועם התקציב שהיה לי לרכישה - תדעו לכם שאני ממש קוסמת!

אחרי שהכל כבר באוטו- מעבירה סלסלה אחת, את הסלסלה שלי, למושב הקדמי - כבר שעתיים "בונה" על השוקלד עם קליפות התפוז ודווקא עכשיו שכבר בנסיעה החליט לטבוע בתוך הנייר הגרוס, אף פעם לא הייתי מאושרת מהופעת הרמזור האדום - כמו באותו הרגע!, מצילה את המתוק מטביעה ושוברת ממנו שורה , מה לעשות  אני לא אישה של קוביה!, אם כבר אוכלת שוקולד אז את כל החפיסה ,ועכשיו שבנסיעה מסתפקת בשורה ( שורה לרוחב, שלא יהיו אי הבנות) והטעם, אם להודות על האמת , קצת מאכזב אבל זה לא מונע ממני להתחיל את השורה הבאה.

השוקולד הזה כל כך מצמיא והנוזל היחידי שיש לי באוטו זה שמן זיית  טהור - וכל כך רוצה מיים , אפילו מים מהברז-לא מים מינרלים מהאלפים או מים ממעינות מזוקקים- רק מי ברז עם כלור ואבנית!

אבל עוד דקה בעבודה ואת הרעיון של שילוב שוקולד ושתיית השמן זית - משאירה למצוקה יותר גדולה.

ובכיכר - ממש חצי דקה מהעבודה , התגלגלה לה מהסלסלה צנצנת הדבש , קופסא גדולה שמנמנה - דבש דבורים טהור התנפצה על כבלי ההנעה ששכחתי להעביר מאחור.

והכל כל כך דביק עכשיו - אבל לא בוכים על דבש שנשפך! (על חלב - מותר לבכות, זה מחמיץ ומסריח!)

אודטה,אם יוצא לך לקרוא- איך מוציאים דבש מהריפוד?

שנה של דבש לכל מי שנתקל בי

אחרי יום לא מוצלח במיוחד - החלטתי לקחת את הילדים לאכול פיצה בקניון, כי מה יותר מפצה מפיצה עם מלא מלא גבינה צהובה חמה ונוזלת? ( אוהבת גם אנשובי, אבל לא סובלת את הריח- אי אפשר למצוא נוסחה לאנשובי נטול ריח?),והילדים בצ'יק מוכנים , הגדול מוסיף עוד טיפה  ג'ל לשיער - עד קצת ג'ל והשיער פשוט ישבר, והקטן את כל הפוגים שם בכיס ( אותו אף פעם לא אאבד בקניון - הוא פשוט הולך ומרשרש)

אחרי שמוצאת חניה - הפעם ממש בלי בעיה, בלי סיבובים וחיפושים - פשוט חניה בהזמנה!

והכל הולך כל כך חלק - פשוט מדהים, יושבים בשולחן נקי, בלי השאריות של הסועדים הקודמים - אוכלים בהנאה ומגלגלים שיחה קלה. הפיצה ממש לא משהו, מזמן לא אכלתי פיצה טובה- אולי חוש הטעם התקלקל לי טיפה.

מציידת את הילדים בשקלים ( 15 ש"ח כל אחד בדיוק - חלילה שאחד יקבל שקל אחד  יותר או פחות!,) והם רצים ישר למכונות - אבל לא לפני שמקבלת נשיקה וחיבוק מדהים מכל אחד מהם - יודעים להגיד תודה המפלצות שלי!

ואני נכנסת לחנות ממול - לא בשביל לקנות , רק להסתכל, כי הבטחתי לעצמי שעד סוף החודש השקית היחידה שאחזיק היא שקית הזבל!

וכל החנות ממש חורפית - וכשראיתי את המחירים נעשה לי ממש קר! - אבל נחמד לי להסתכל על הבגדים ולהחליט מה אקנה שירדו המחירים או כשהחנות תפשוט את הרגל (איכסה- גועלית שכמותי).

ובחנות רואה ילדה/נערה כל כך יפה - כולה מקושטת עם המון סיכות צבעוניות קטנות ,עגיל באף עגיל בגבה ,אבל פנים של בובה יפה!, ומסתכלת עליה בהנאה שמודדת בגדים ממש לא מחמיאים , כשהמוכרת מקרקרת סביבה.

היא שמה לב שבוהה בה , מחייכת חיוך  ענק שובה לב המראה את הגשר בשיניים, (ואפילו הגשר עם פלסטיקים צבעוניים ) - ושואלת אם הבגדים מתאימים לה, ואני מחייכת בהנהון.

אבל זה לא היה חיוך של הסכמה! - הבגדים עליה היו פשוט זוועה. מכנס צמוד מתחת לפופיק שגרם לבטן להיראות כמו פיטריה נשפכת ( הילדה היפה היתה קצת שמנמנה) וחולצה שנגמרת אחרי הציצי עם כל מיני חוטים/חבלים שיוצאים ממנה - זה היה ממש לא יפה ועוד צריכה לשלם על זה מחיר מלא!

והמוכרת המעצבנת,הקרציה- משבחת ומהללת את הבחירה!, וזה כל כך לא הוגן ולא נכון , כי המוכרת גם יודעת שהבחירה ממש לא מוצלחת.

ילדונת נחמדה- אם במקרה במקרה בטעות נתקלת פה - מבקשת סליחה , החיוך וההינהון היה כי פשוט ממש נהנתי לראות אותך, אותך ילדה /נערה עם פנים של בובה. 

לקום מחר בבוקר עם 50 מיליון - השיר הזה לא יוצא לי מהראש!, וכבר שכחתי את המילים המקוריות שלי השיר ....

ומזל שיש עוד קצת הגינות ולא מחברים ג'ינגל לשיר התקווה - לא הייתי רוצה שהבן שלי ישיר לי פרסומת של שוקוקרלו במנגינת התקווה.

50 מיליון , 50 מיליון - מי שלא חושב מה היה עושה אם היו לו 50 מיליון שיקום!!(לא קמת?!- אה אתה זה שהרווחת את החמישים המיליון הקודמים, אז לך מותר לשבת).

יושבים בסלון רואים את הפרסומת בפעם ה-49 מיליון (אם אזכה אתרום סכום לאניטה - ניתוח במיתרי הקול!) ומתחילה להתגלגל השיחה של אילו...., הפרסומת כבר נגמרה לא מקשיבים לחדשות - מצב המשק פתאום ממש לא מעניין.

אילו הייתי זוכה הייתי מחלקת את הכסף בן כל אוהבי, מכריזה בקול גדול, מסדרת את כולם! הם יצטרכו להמשיך לעבוד אבל לא יהיו קשי יום והטיול לחו"ל שתכננו חלקם לא יראה להם כמו הפנטזיה לטייל על הירח. משאירה לי עשריה בשבילי - רוצה להנות מהכסף מסעדות, טיולים, החיים הטובים!, רוצה לקנות נעלים בלי לחשוב פעמיים ורוצה לחזור הביתה עם המון המון שקיות בגדים של מעצבי אופנה- ולא לחכות כמו תמיד לסוף העונה!

אמשיך לעבוד,אוהבת את מה שעושה, אבל פחות שעות - אם לא יתאים להם אז אומר להתראות!

והבעל מקשיב לתאורי הנרחבים ומכריז "בשום פנים ואופן" שלא משתמע לשני הכיוונים - את הכסף שלנו את לא מחלקת לאף אחד, הכל נכנס לבנק ומהריבית שנקבל נצ'פר את האוהבים - ופתאום נהפך לי הבעל לכלכן מדופלם : עם דף ,עט ומחשב כיס- מחשב כמה כסף נרויח ואיך יחולק שכולם יהיו מרוצים , אבל בכסף הגדול לא נוגעים!

ואני מתחילה לכעוס ולרתוח!- אם אזכה אותך בכלל לא שואלת, ואם תהיה נחמד אשים לך עשיריה בצד!

והילדים גם הם שותפים בשיחת המיליונים - מכינים להם רשימת קניות: מחשב מדגם כך וכך ,מסך שטוח, צורב דיוידי ועוד דברים שממש לא מבינה אותם - ומה רע במחשב שנרכש לפני חצי שנה?.

והאחים פתאום רבים בינהם - על מה יקנו ומה יעשו. ופתאום ממש כואב לי בפנים וגוש קטנטן חונק בגרון.

הילדים המקסימים שלי שיש בינהם אחווה ושיתוף - הופכים למפלצות קטנות בגלל כמה מיליון.

לא סתם אומרים שכסף מעוור עיני אנשים  - רוצה לזכות ( הכי הרבה אקנה משקפי שמש טובות) אבל נראה לי שאשלם מחיר כבד על זה- אקבל משפחה מפונקת ומושחתת.

זה לא אומרת שלא הולכת למלא טור!! - כי רוצה לקום מחר בבוקר.....

"להיות או לא להיות...." זו  לא השאלה ששקספיר היה שואל לו היה יהודי לקראת ראש השנה! בטוח שהשאלה היתה מתחלפת ל: " אצלי או אצלך- זו הבעיה" - מוכר לכם?

לא סתם הימים הללו נקראים הימים הנוראים - כי מה נורא יותר וקשה יותר מלהחליט/להסכים היכן להיות בערב החג?

תמיד בתקופה זו השאלה עולה - והתשובה כל כך מורכבת!.

להלן הפאזל של התשובה :

חלק א:הגישוש -תמיד כעשרה ימים לפני החג  אני ובעלי האהוב מתחילים את משחק הגישוש, הריחרוח,מן סטיה שכזאת. מספרת לו שהשנה כל המשפחה שלי תהיה בבית ההורים אפילו דודה רבקה מאמריקה תגיע(וכשהיא מגיעה כולם מאושרים מתשורות המזומנים!),הבעל שותק יודע שאוהבת את החג עם המשפחה המורחבת ובמיוחד את דודה רבקה! ומוסר לי שדווקא השנה הוריו חוגגים לבד- ועם טיעון שכזה לא מתווכחת יותר.

חלק ב: חלוקת החג - הפסדתי במערכה א' זה לא אומר שאפסיד גם במערכה הבאה (לא לדאוג -החרבות בארון).

מזל שההוא שם במרומים ידע שנהיה כאלה קטנוניים - חילק בשבילנו את החגים. אז סוכם שחג א' -אצלו והחג השני אצלי - וכך נפתרה שאלת השאלות: אצלך או אצלי...( לא לפני שעדכנתי את אמי להשאיר לי מטעמים מהחג!- אפילו שאף פעם אין להם את אותו הטעם של החג) 

חלק ג': קנית המתנה - כאן אין להקל ראש חברי היקרים, אם חושבים על מתנה אז לפחות להשקיע חשיבה.

מצורפת רשימה שאולי תעזור לכם בקבלת ההחלטה:

לא קונים:

א.פרחים:זה דבר נפלא מלווה אותנו מיום לידתנו עד יום מותנו- אפשר להביא לחג בצירוף המתנה,לא לבד.

ב.סלסלות שי- די עם זה! כל כך נדוש- עוד נשאר דבש מהשנה שעברה!

ג. סט צלחות או כוסות - הארון של החמה מפוצץ מזה, הסטים האלה יוצאים פעם בשנה בפסח-לניקוי מאבק או שמועברים בירושה במסיבה משפחתית או שנתקלים בהם אצל הגיסה...

ד. פמוטים - אף פעם לא הבנתי את המתנה הזאת- מישהו יכול להסביר לי?     

קונים: 

א. בושם טוב- במיוחד לקראת החגים יש מבצעים של 1+1 , אז למה לא להנות?- לקנות שני בשמים איכותיים - אחד בשבילך והחג מריח נפלא!

ב. תלושים - מתנה נפלאה, במילא מקבלים מהעבודה.

ג. סוף שבוע   - אם יש אפשרות והכיס מרשה - מגיע להם סוף שבוע מהנה, כל כך טורחים בהכנות והבישולים, לא כמונו דור העצלנים- דור המיקרוגל.

אז אל תעשו סיפור מאצלך או אצלי- זה רק חג -לא מסכת גירושים!

השבוע נכנסו בי מאחורה - היי היי, למחוק את החיוך המסוקרן יתר , הכוונה היא לרכב(בטח כאן מאבדת חצי מהקוראים - חבל...)

התאונה הקלה גרמה לי להבין שמזמן מזמן הפכנו את הפח עם הגלגים לישות בפני עצמה: יש זכר, נקבה ומאזושהי צלע שלא מוזכרת במקורות נולד הרכב..

התאונה קרתה( הפעם לא באשמתי!) בחנייה כמעט ריקה מרכבים וגברת נחמדת פשוט נסעה אחורנית ( נראה לי שטעתה בן D ל- R , אבל היא לא תודה, כי זה באמת טימטום מבאס..)

הגברת הנחמדת יצאה מהרכב חיוורת כולה- השחור שביצבץ מהבלונד הלבין כמעט!

הצעתי לה מעט קולה שהייתה לי ביד - אמרה לא לא ,אבל בסוף גמרה את הכול!(מוסיפה את זה לנזק- 4.5 ש"ח פחית קולה + עוגמת נפש על שלא השאירה לי טיפה)

החלפנו פרטים, אחרי חמש דקות של חיפוש עט- אף פעם לא מוצאים אותו שצריך!,לחצנו ידיים וכל אחת נסעה לדרכה.

כשחזרתי הביתה עדכנתי את בעלי האהוב בתקרית ולהלן תמצית השיחה:

דפקו אותך מאחורה? - כן ולא ממש נהנתי...

מי נכנס בך? - גברת צעירה,לשם שינוי.

לקחת פרטים?- לא! לקחתי כסף -בטח שלקחתי פרטים !

שנינו יוצאים לרחבת החניה לבדוק את המכונית הפצועה: בפגוש יש שקע עמוק...בעלי מלטף(רק חסר שידחוף אצבעות..) ומוסר שמחר יביא את הדוקטור (השמאי) להעריך את הנזק (לכרות או לא לכרות...)

בצד הדלת יש שריטה קלה- ובעלי בחיוך מרגיע מוסר שזה לא נורא, זה טיפול קוסמטי...

לא להאמין - הרכב שלי ילך לפני לטיפול קוסמטי! - מתחילה לקנא בפח הזה!

בעלי מחבק אותי ושואל קצת ברצינות ובהרבה צחוק(או ההפך)- "איך זה שמכוניות נדבקות אלייך?"

אבל אני לא אשמה!!!! - זה נכון שהחודש , נו טוב ב-15 הימים האחרונים - זו הפעם השלישית שהרכב נפגע,

אבל שניים מתוכם- אני בכלל לא אשמה.

עזבו שטיות חברים יקרים, שריטה פה,קוסמטיקה שם....- מה שבאמת חשוב שתהיו זהירים ושתשמרו על עצמכם בחיים.  

תמיד בלילה בלילה כשעתיים אחרי חצות מתעוררת לביקור קצר בן חדרי הבית - הרגל שנשאר עוד כשהילדים היו פעוטות, גם אם חולה עייפה או רצוצה- חייבת את הסיור הזה בשביל הנשמה.

נכנסת לחדר של הבן הגדול, יותר מדוייק -מפלסת!, בחיוך תוכחה מבטיחה לעצמי בפעם האלף שיותר לא מסדרת לו את החדר ואם נעים לו עם עננת ריח הגרביים- שיבושם לו.נכנסת ומנסה לסדר לו את הסדין ,והכרית בכלל כבר על הריצפה - כל כך מפוזרגם בשינה...נושקת לו על המצח החם מלטפת את שערו הקצר והנעים למגע ( רק בשעה כזאת הוא נעים למגע- בבוקר יניח עליו קילו ג'ל בנוסח קוצים ולגעת בשיער כזה זה כמו להניח יד על דבק פלסטיק-איכס..)

הדבר הכי מפעים ומדהים שמבקרת אותו בלילה - זו התחושה שהוא פשוט גדל בזמן שישנתי, יגידו כל המדענים שזה טימטום והילד לא גדל דווקא בלילה אבל תשאלו כל אמא שתפגשו ותקבלו את אותה התשובה!- הילדים שלנו צומחים רק בלילה! - אז למי מאמינים למדען או לאמא?! 

נגשת לחדר של הבן הקטן - הכל מסודר ומונח במקום: הדינוזאורים בשורה מוכנים למתקפה, בובות מדגם דרגון בול ג'טי' (מי שלא יודע- זה מאיזו תוכנית די דיבילית ,לנו היו תוכניות  הרבה יותר יפות כמו הדרדסים עם גרגמל הרשע, הבית של פיסטוק, רגע עם דודלי-זוכרים?) מסודרות על המדף.

ניגשת לבן הפעוט שלי ( כבר בן 9 עם פנים של תינוק) נושקת במצח מלטפת לו את התלתלים החומים שפעם היו צהובים כמו השמש, מוציאה לו את האצבע מהפה עם התנגדות רדומה מצידו,יודעת שבבוקר יכריז שהוא לא שם כל הלילה אצבע והוא נגמל!- אבל אל תדאג בן - אבא ואמא חוסכים לך לאורטודנט.   

חוזרת למיטה לבעל האהוב והישן - שאחרי העדרות של חמש דקות  פשוט השתלט על המיטה! מזיזה אותו לאט אבל בכוח , קוטעת לו לדקה,אבל רק לדקה,את רצף הנחירות נצמדת לגופו - שואל אם הכל בסדר(כבר רגיל לפוטרול הלילה) מהנהנת ונרדמת.

הורים יקרים- תשמרו על עצמכם גם בשביל הילדים.

ואתם ילדים, אם קוראים את זה אז- תלכו לסדר את החדר! 

התעוררתי לפני חמש דקות - חייבת לערוך בדיקה!

אל תדאגו הכל בסדר אצלי- חוץ מפרצוף נפוח של בוקר, שלפוחית מלאה ושיער שנראה כמו מטאטא אסלה הפוך.(לשיער שלי יש חיים משל עצמו- ואומרים ששיער זה דבר מת,פחחח לא אצלי!)

בודקת את רמת  השינינות -אחרי ההתעוררות, ומה יותר טוב מלעשות את זה כאן?

נכנסת ישר בלי תור לחדר האחות(המחשב) ואתם הדוקטורים(הקוראים) תתנו את הדיאגנוזה.

הבוקר מרגישה שכל המוח הוא תא אחד בצבע לבן מלוכלך- כל המחשבות מתנהלות באיטיות, לפעמים חוזרות על עצמם - נראה שצריכה שיקום.בבוקר גם קצת דיסלקטית - בטוח יש תופעה שנקראת דיסלקטיות בוקר.

רצה להתקלח- להחזיר את הלבן לתאים, מרגישה כמו פרסומת לקליה ....

בוקר של אור ושמחה לכולם.  

היום צריכה ללכת לאסיפת הורים, ואחרי כל כך הרבה שנים עדיין מתרגשת - ולא משנה שכל שנה זה אותו סרטון.

ולהלן התסריט:

מגיעה חמש דק' לפני הזמן בכדי שהמורה חלילה לא תכעס, יושבת בשורה הראשונה כמו חננה מצויה עם קלמר וצבעים שנתבקשנו להביא מבעוד מועד.

הכיסא קטן, מספיק לצד אחד של עכוז, הברכיים מתנגשות בשולחן ונתקלות בגבשושיות לא מוסברות...,היד בודקת את פשר הדבר ונתקלת בנזלת יבשה מהחורף שעבר(מומלץ על מטליות לחות בתוך התיק!)

המורה נכנסת עם חיוך מאולץ,חמצמץ משהו, וההורים מחזירים חיון קורן כאילו היא האישיות שהכי שמחים לראות .

האסיפה מתחילה תמיד בהצגת הסטטוסשל המורה - רק חסר שתמסור לנו מס' תעודת זהות...(ופה תמיד מתנגן לי בראש השיר: "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה"....)

ואחרי הדרכה קצרה של  עד כמה חשוב לשבת עם הילד ועד כמה חשוב לקרוא ספרים ועוד כל מיני בלה בלה בלה -ממש הדרכה להורה המפגר, מחלקת המורה רצועות בריסטול בגודל חצי A4 ומטילה עלינו משימה :לכתוב כרטיסי ברכה!- ופה , חבריי היקרים, ממש אבל ממש לחוצה!

אףפעם לא הייתי טובה באיור, אף פעם לא בחרו אותי לוועדת קישוט- ופה מתבקשת להכין כרטיסברכה!

 כל ההורים יוצאים למשימה! - פותחים קלמרים וקדימה לעבודה! , גם אני מתחילה(כאילו יש לי ברירה..)

רימון- מצליחה לצייר ,מדמיינת כתר של מלך על ראש עגול .

התמר- יוצא די נמחד, כמו צרור ביצים קשור לחוט

השופר- הבעיה הכי גדולה!, לא משנה מה אעשה ,תמיד יראה כמו חצי סהר.

האמא שלצידי, פשוט כישרון מולד, כל כך מקנאה בה ולאבא שמאחורי בכלל עוזרים - זה לא פייר, אם הוא אבא זה לגיטימי שלא ידע להכין כרטיס ברכה?, הם לא רואים את המצוקה שלי? 

אבל השנה חברים יקרים אני חכמה יותר- הצטיידתי בדבקיות,מה שישאר לי לעשות זה רק גזור,העתק הדבק...

השבוע הילד הגיע עם שעורי בית בנושא חודש אלול, כל שנה אותה שאלה נצחית : מהו השם הנוסף לחודש אלול?

ואני כמו כל אמא סבלנית עונה בנועם: חודש הסילחות,נו.. לא זוכר משנה שעברה?

ובכל שנה, באותה תקופה, שואלת את עצמי ממי צריכה לבקש סליחה, הרי אני אדם לא רע ואם פוגעת- מתנצלת ומבקשת מחילה -האומנם?

מבקשת סליחה מעומק הלב והנשמה מאוהבי היקרים:

• בניי האהובים, הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, מבקשת מכם סליחה על שהבטחתי לכם עולם טוב יותר ולא הצלחתי לקיים , ויותר גרוע - לא ממש התאמצתי לשנות משהו..                                                      רוצה להתנצל שלפעמים אחרי יום עבודה קשה סתם כועסת ורוטנת עליכם ללא כל סיבה מוצדקת ,אבל זוכרים את המשפט שלנו?- זה שאמא כועסת זה לא אומר שהיא לא אוהבת...אוהבת אתכם הכי בעולם.
• אבא ואמא יקרים שלי מבקשת מכם מחילה על שלא הייתי בת ממש טובה, דווקא עכשיו שמבוגרים וחולים מבקרת אתכם פחות ומתקשרת רק בשביל לצאת לידי חובה, וגם עד שמגיעה לביקור מתחשבנת אתכם על הילדות .   
• מבקשת סליחה מאדון עולם היושב בכס המלוכה - שפחות ופחות מאמינה בך.

וסליחה אחת משאירה לי - לסלוח לעצמי.