תמיד אחרי שאני חוזרת מביקור בירושלים, בכותל, אני מרגישה אדם חדש, תחושה נקייה כזאת.

תמיד כשאני מבקרת שם אני מרגישה תיירת, זרה, שאני לא משם.

מעניין למה אני אוהבת כל כך את תחושת האי שייכות הזאת. מצד אחד אני מרגישה הכי בבית שיש, ומצד שני, אני מרגישה לגמרי תיירת. אולי זאת תחושת החופש שמקושרת להרגשה הזו, חוץ מזה שיש משהו מאוד מיוחד בלהיות תייר.

עכשיו אני מרגישה שאני סתם חופרת על שטויות.

אבל באמת, כבר הרבה זמן שאני תוהה, למה אני כל כך אוהבת להרגיש ככה, תיירת?

נקודה מאוד מוזרה, אני חייבת לציין. אף פעם לא שמעתי מישהו אומר דבר כזה. מעניין אם זה באמת כל כך מוזר כמו שזה נשמע לי פתאום, או שעוד אנשים אוהבים את תחושת הזרות הזאת מידי פעם. זה מוזר, כי טבע האדם הוא לרצות להרגיש שייך, להרגיש להיות חלק ממשהו. וזה גם כל-כך כל-כך כל-כך אני. ופתאום הסתירה הזאת גורמת לי לתהות. מעניין.