#Fighter#

המרחק קשה והוא פוגע,

כמו חץ את ליבי הוא שוסע. 

היא כליל השלמות, 

המראה של עצמי.

וגם אותך היא גנבה מליבי.

ואולי הכל בראש,

אבל הוא מסרב לשכוח,

מגע ונשיקה,

שהעלימו כל חוט של מחשבה.

זה בסדר מתוק,

כי לימדוני חיי להדחיק,

כל תחושה טובה ניתן להשחיק.

לא בכוס של משקה.

או בלילה סוער. 

אלא בפינה רחוקה של הלב שאין זוכר.

סוגרת עיינים. וממשיכה. התרגלתי כבר להרגשת הרייקנות הזאת. כך שהיא לא חדשה.

יום שני סיור "פרטי" בבינתחומי בהרצליה. כל כך יקר שם. אבל זה או זה או שוב פסיכומטרי. וממש אבל ממש לא בא לי. מי יודע אולי המזל יאיר לי פנים.

הרי חייב להיות אור בסוף המנהרה נכון?