ירח נוגה

לפעמים אני מרגיש כאילו אני רוצה למחוק הכל ולהתחיל הכל, בלי כל הבלאגן.

להציג את עצמי, פשוט מאוד, מהתחלה.

להגיד,

שלום. אני בן 18, רק התחלתי שנת שירות בכפר נוער במרכז,

שנה הבאה אתגייס לקרבי, תפקיד עוד לא ידוע.

אני נהנה לכתוב, למרות שאני לא מצליח לעשות את זה בתדירות גבוהה, ולא מצליח להוציא מה שאני רוצה על הדף.

אני רוצה ליצור, ואני רוצה את ההרגשה הזאת. אני חושב שזאת הרגשה שתגיע אלי רק כשאני אעבוד על סרט מול צוות גדול של שחקנים ואנשי קולנוע, ההרגשה של להיות מאחורי מצלמה, לתכנן סצינות, לערוך סרט.

אני מקווה שאני אגיע למצב הזה.

אני גם מרגיש לבד, מאוד. הרבה מהזמן.

לא לבד של אין מסביבי אנשים, כי יש אנשים. תמיד.

לבד כזה של אין מישהי,

ואני מחכה. ומחכה. ולא מגיעה.

ואני מקווה שתגיע.

אז מה אמרנו עד עכשיו? 18, שנת שירות, קרבי, קולנוע, לבד.

אני גם מאוד אוהב מוזיקה, מנגן על גיטרה, שומע כמעט הכל.

ואוהב אנשים עם נפש אמנותית.

תוסיפו את זה לרשימה - גיטרה, אנשים עם נפש אמנותית.

בנוסף לזה, העונות האהובות עלי זה החורף והסתיו (הקור, להתכרבל במיטה בפוך מול תנור עם כוס שוקו חם ביד כמו שרק אני מכין).

אני אוהב לצאת לפאבים עם חברים, מעדיף את זה על מסיבות. אני לא בחור של רעש ובלאגן.

למרות שלקטע של ה"לא בחור של בלאגן" לא תאמינו כשתראו את החדר שלי.

גם אם תכנסו למוח שלי ותראו את המחשבות תבינו את זה. המחשבות שלי מאוד מבולגנות, ולפעמים אני מאוד צריך את השקט הזה במחשבות.

אלה מחשבות שמפריעות לי לישון בלילה, כן, גם בעיות שינה יש לפעמים (למרות שאלה כבר מתחילות להעלם).

עכשיו אני עייף, אני שומע מוזיקה, כותב על עצמי, מקווה לשנה טובה וחושב איך לכתוב את המשפט האחרון.

בזה אני חושב שיש רק דרך אחת -

לילה טוב ושנה טובה!