שלום שוב.
חזרתי מראש פינה לפני חצי שעה בערך.
בזמן שחזרנו מראש פינה החברים שלי התחילו לדבר איתי על למה אנשים מהתנועת נוער שלנו התחילו לדבר.
אז הרקע הכללי הוא שיש חבורת אנשים מכיתה י' שהתרחקה מהקבוצה שבכיתה י"ב כי להם יש בגרויות ולנו... טוב כבר לא, שזה כבר נושא אחר לצחוק עליו ולחיות באושר.
בזמן שהתווכחנו על מי ומה, חשבתי לעצמי בעצם על כל מה שעברנו בלי לשים לב שהיינו ילדים, ובעצם אותם דברים השפיעו לנו על החיים בלי שנדע, ככה מאחורי האוזן. הרי כשנכנסים לכיתה ז' אתה מתחיל להתחבר לאנשים, אם בכוונה או לא בכוונה. אתה כמובן בלי לדעת נכנס לקבוצה של אנשים שתהיה מובדלת מקבוצה אחרת, ועם השנים תיווצר מתיחות לא מוסברת בין הקבוצות. הקבוצה שאתה תבחר בעצם בלי לדעת תבחר לך את החיים.
ניקח לדוגמה את קבוצת הערסים. קצת קשה לדמיין ערס הולך ללמוד בטכניון לתואר מהנדס מכוטרוניקה בזמן השלמות ל-B.A משפטים, כשיש לו סיגריה על האוזן, הליכה בפישוק רגליים שהאבולוציה סיפקה להם כנראה עם השנים, כנראה למניעת שפשפת כשהם רודפים אחרי מישהו כדי "לא להרביץ לו", ודיבור ללא כל התייחסות נראית לעין לתחביר הלשוני של השפה העברית.
לעומתם, קשה לדמיין את קבוצת החנאג'ות של הבצפר מנהלים מועדון ביליארד.
את שאר הקבוצות אני אשאיר לדמיונכם הפרוע.
אני כמובן מהקבוצה שתמיד תמצאו בארנק שלהם כרטיס חבר בתנועת נוער, מתנדב במכבי אש או במד"א, כמה שטרות כסף, תעודת זהות עם תמונה שאם לא היו יודעים שזה אתה היו חושבים שזה חולה סופני, ושנתפסים בלי לשים לב מדברים על איך האורקים היו צריכים לתקוף את אייזנגרד בזמן שהחבר שלך בא עם האלפים מיערות מירקווד הכסופים והרג חצי מהצבא שלך בטעות. התחברתי יותר לקבוצה הזאת. למה? מה הופך בן אדם לחבר טוב בשבילי?
כשאני חוזר מהספר וחוטף כאפות על הצוואר, כשאני מתיישב על כיסא עם נעץ ורואה אותם נקרעים מצחוק כשאני שולף אותו החוצה, כשאני נכנס למים הקרים בחמת גדר בפעם הראשונה כשאני מאמין לחברים שלי שזה לא קר ולראות אותם כבר רצים למים החמים, כשאני הולך בגדנ"ע למקלחת מת להתקלח לפני המסדר, וכולם דוחפים אותי החוצה ולוקחים לי את הסבון, ועוד קוראים לי "יא מזדיין, בוא קרצף לי את הגב"...
אז, אז אני מודה לאלוהים שיש לי חברים כאלה טובים.
תחשבו על זה.
עד הפוסט הבא,
דעדע.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
The Kokofoko