למה נתתי לעצמי להתאהב
למה הכנסתי את עצמי לזה?
היה לי יותר טוב לפני שהייתי תלויה ככה במישהו
איך זה יכול להיות שבכל מבט בעיניי
בכל ניחוח שעולה באפי
בכל מילה שיוצאת מפי
בכל רחש שמגיע לאוזני
הדבר הראשון שמתעורר זה המחשבה האומללה הזו
שאני תלויה בו
אני לא רוצה את זה
והמחשבה על העובדה שאני לא שולטת בזה מפחידה אותי
אני מרגישה שבבוא היום ההוא שם למעלה יעניש אותי על הכל
כל מה שעשיתי עד עכשיו לאנשים יחזור אליי בדרך הכי כואבת
לא סתם אני אומרת תמיד שאלוקים שלח אליי מלאך
המלאך הזה בא מאלוקים כדי להכין את הקרקע לשטן שיהפך
וישבור את הלב שלי שגם ככה בקושי זורם אליו חמצן מרוב לחץ יומיומי
ומתח בלתי פוסק
רצון מבחיל להיות לידו כל שניה
להזיל דמעה כי הוא לא שוכב לצדי
כי אין על הסדינים שערות שלו
ואין את הריח שלו
אני לא רוצה את זה!
אני רוצה לראות מה יהיה הסוף של זה
אני כל יום אומרת לך תודה, אלוקים, תודה ששלחת לי דבר יקר כזה
אבל מה אם יבוא יום ותיקח לי אותו?
אני יודעת ששיחקתי בלבבות של אנשים
אני מצטערת כל כך על זה
הלוואי שהייתי יכולה למחוק את זה
ולחסוך את הכאב הזה שאני כל כך מבינה עכשיו מאנשים
אני לא יודעת אם זה כי קשה לי לומר לא או כי אני רעה
אני רק יודעת שאעשה הכל כדי שהדבר המדהים הזה שיש לי עכשיו
לא יחמוק לי מבין אצבעותיי
ובעצם על מי אני עובדת?
ב-לא- קטן אחד אני מתמוססת
לא אהיה מסוגלת להוציא מילה
אם הקרב הזה יתחיל אני ארים ידיים ופשוט אחכה לירייה
לא יהיו לי כוחות כדי להאבק, לאחוז בשיניים..
אני לא חושבת שיש בשביל מה.
והקטע הוא
שעוד כלום לא קרה!
אני לא רוצה לנבא אסונות
בגלל זה אני פשוט כותבת את זה כאן בשקט
ולא מתבכיינת בקול
אבל אני פשוט לא יכולה יותר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
