So I'll Say Why Don't You And I Get Together

נכנסתם?
התאכזבתם?
חבל,
כי אותי לא אנסו.
לא הפעם.
אבל אם אתם כבר כאן,
אתם מוזמנים לקרוא עד הסוף.

אין לי באמת על מה לעדכן.
אבל אני ממש רוצה.
אז הנה אני,
מתיישבת.
חושבת.
על מה אני יכולה לכתוב?
חושבת שוב.
תוהה.
מה באמת חשוב?
ואז הבנתי.
כלום לא באמת חשוב.
אלא אם אני חושבת שהוא כן.
אז מה חשוב?
והפעם,
מה חשוב לי?

התחלתי לספור.
הגעתי מ9, ל2.
מדהים כמה שהוא היה מעורב בחיי.
מדהים כמה שהכל מזכיר אותו.
[עקב דימיון מפותח]
2 אסוציאציות.
2,
כדי להגיע למילה-
אבא.

דימיון מפותח.
למה?
אני לא אוהבת אותו.
אני מסוגלת לדמיין דברים.
להכניס את עצמי למציאות מדומה.
שאני בספק אם אי פעם ישמעו על כזאת.
אני מסוגלת להיות כותבת מדע בדיוני מצוינת.

אורי.
אסוציאציה?
חמוד.
הוא אפרוח.
חמוד שכזה.
אני מאוד אוהבת אותו.
בתור ידיד,
כן?
למה אנשים חושבים שאנחנו חברים?
כי אנחנו הולכים יד ביד?
לא קשור לכלום.
הוא כנראה בא לארוחת ערב אצלי בבית.
זו תהיה הארוחה הראשונה שאמא שלי מארגנת שאני אהיה נוכחת בה.
יופי.

נראה לי שמיציתי הכל.