אני פשוט מרגישה טיפשה.
היה לי שיעור היום,
אז בנוסף לזה שאני מרגישה רע כי אני פשוט חולה מתה,
הלך לי ממש רע.
אני לא יודעת דברים בסיסים של ילדים בכיתה ד',
ובכל שאלה יש לי טעויות חישוב וכאלה.
דאמ,
למה לא יכולתי להיוולד לאמא שלא איכפת לה מהציונים?
כי בדוגרי,
לא אכפת לי.
אבל אכפת לאמא.
כל דבר עיסקאות.
אם את תוציאי ככה,
אני אתן לך ככה.
כאילו,
שיט!
היא יודעת שזה לא יעבוד.
זו כבר לא מוטביציה.
אני פשוט לא רוצה לריב איתה על הדברים האלו.
התחלתי ממש לשנוא את הבלוג.
אני רוצה לעצב מחדש.
אני רוצה לתת לו שם חדש.
אבל לאאאאאא.
למה שהוא יתן לי?
הוא לא מאשר לי כלום.
מי?
הבלוג, דאמאט!
אני מנסה לעשות משהו,
והוא לא שומר.
אני מתחילה לשנוא הכל.
לא שוב.
אני שונאת לשנוא הכל.
אני רוצה לחזור לימים הישנים והטובים.
רע לי.
פשוט ככה.
אני רוצה חיבוק.
משהו.
בבקשה?
אמא תהיה מול אבא במשפט.
ביקשתי ממנה ללכת למשפט.
היא אמרה שזה רק יעשה לי רע.
לא אכפת לי.
אני רוצה לראות את אבא שלי.
בסופו של דבר אני אראה אותו.
אני יודעת את זה טוב מאוד.
עדיף עכשיו,
כשכבר אי אפשר לפגוע בי.
אני מרגישה כמו בת 5.
שאסור לי,
ומותר לי,
ואני נותנת דין וחשבון לכל אחד.
די!
אני רוצה לחזור להיות אני.
למה לא נותנים לי?
קשה לי.
רק רוצה לישון.
רק רוצה..
רק רוצה להשתנות.
לחזור למה שהייתי.
אהבתי את עצמי.
למה השתניתי?
למה מכריחים אותי להשתנות?
הפוסט הזה נכתב בצורה הזויה למדי.
כתבתי את כל מה שהרגשתי היום.
הריבוי של הקווי הפרדה נוצר מכיוון שאין שום קשר בין כל דברים.
התגעגעתי לפוסטים כאלה.
עריכה:
השיער שלי עדיין ירוק וכוסון,
אני שיניתי את העיצוב, השם, הכל,
אני רוצה להעלות פוסטתמונות, אבל אני יותר לא כותבת פוסטים חדשים עד שאין לי לפחות 5 תגובות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: