So I'll Say Why Don't You And I Get Together

21/5/2010 03:16

תאמת שלא כל כך.

לא מדהים לשנוא את החברים שלך.

לא לרצות לצאת כי לראות אותם זה סבל.

לצאת בכל מקרה, ואז לשמוע דברים שרק גורמים לך להרגיש רע עם עצמך.

לשבת ולרצות להיות מישהי אחרת.

להיות שם, ולהתפלל שהיית בן, שלא תהיי כזו אאוטסיידרית.

לקוות שאם תהיה יציאה, יזמינו אותך.

כי את חשובה.

לא מדהים להיות מאוהבת בידיד הכי טוב.

בעיקר שיש לו עכשיו חברה חדשה.

שיהיה מאושר, כן?

אבל בלתי נסבל לא לדעת מה אני בשבילו.

לא צריכה הרבה, רק תודה.

או את חשובה לי.

או בלעדייך לא היה אותו דבר.

אבל לא.

כל מה שאני מקבלת זה כעס ועצבים.

אז שיזדיינו כולם.

טליה, שכועסת.

6/5/2010 12:51

לחץ לחץ לחץ.

זה מה שמאפיין את התקופה הקרובה.

רק עוד 2 מתכונות ו8 בגרויות.

ואז סיימתי עם בית ספר.

לעד.

אין ספק שזו הרגשה טובה, אבל בכל זאת..

אני מסיימת תקופה שהיא אחת התקופות הכי נזכרות בחיים.

ומה השגתי?

מה יש לי?

עם איזה חוויות אני יוצאת?

אני יוצאת עם חווית החברה השמנה.

החברה שכיף לצאת איתה לבר כי יתחילו איתך, בטוח.

החברה שאוכלת.

החברה שלא צריך לדאוג ממנה.

הידידה, שהסיכוי שיהיה בינכם משו אפסי אז הרבה יותר קל לדבר איתה.

הידידה, שתמיד תהיה פה, כי מה כבר יש לה לעשות.

לא אכפת לי כבר.

אני יפה.

אני חמודה.

אני חכמה.

ושיזדיינו כולם.

טליה, המהממת.

3/5/2010 01:05

כי להכל יש סיבה, הלא כן?

אז הסיבה שאני פה, כותבת שוב, היא מאוד ברורה.
היא כדי להשתפר בתור חברה.
בתור ידידה.

בתור בן אדם.

בתור טליה.

אני לא מסוגלת לסתום את הפה שלי.

אני חייבת לדבר עם כולם על הכל.

וזה לא לעניין.

זה לא מוצא חן בעיניי.

ואני לא יודעת איך להפסיק את זה.

אז החלטתי שזאת הדרך.

פה אני אכתוב.

פה אני אשתף.

פה אני אחלוק.

בתקווה שהאנשים הלא נכונים לא ימצאו את זה לעולם.

אני לא מאוהבת בו.

אני רק מאוד זקוקה לו.

החלטתי.

טליה, שכל כך עייפה.

2/5/2010 02:14

אני מסתכלת פה למטה, בדף שלמי מכם שבעל בלוג מכיר, שבו מופיע כל הפוסטים האחרונים.
ואני רואה את התאריך של הפוסט האחרון- 12.8.08.

ואני חושבת לעצמי על כל מה שהשתנה.

והו, השתנה.

החברים השתנו.

המראה השתנה.

הרגשות השתנו.

החיים השתנו.

אני השתניתי.

אין ספק, שבשנה וחצי האלה דברים התהפכו, ולעולם לא יחזרו להיות כפי שהיו.

אבל התבגרתי.

והתגברתי.

ואין ספק שהכל רק לטובה.

כן, גם נהייתי אופטימית.

אני בטוחה שבאחד מהימים הקרובים אני אשפוך פה את מה שעבר עליי מאז ה12.8.08.

אבל עד אז אני בטוחה שתסתפקו בידיעה שהכל השתנה.

אבל למרות שהכל השתנה, הכל נשאר בדיוק אותו דבר.

עוד תראו.

טליה, שאומנם לא כתבה פה מאז 2008, אבל עדכנה בלוג אחר איזה פעמיים, אבל תוותרו לה, לא?