כשאתה פצוע I
חבר שלי נפצע אחר צהריים בהיר אחד.
הוא תמיד ידע שהחלק הזה אצלו דפוק, אבל תמיד הסתדר; זה לא היה קל, זה כאב, אבל זה עבר והכל הסתדר.
פתאום הוא חש כאב חד, אי אפשר להתרכז במה שהסובבים אומרים לך, רק בכאב הזה.
רצינו לקחת אותו לבית חולים, אבל בדרך לשם פתאום הכל הסתדר שוב - חזרה למצב של לפני 10 שנים, הכאב שם, החלק דפוק עוד שם
אבל כלום לא נורא, הכל כרגיל.
שבוע אח"כ, נפצע שוב, בדיוק באותו מקום, כאב חד ולא מוסבר שהגיע משום מקום כשאף אחד לא היה מוכן לו.
מאז הוא בבית.
לפעמים, כשהוא צריך לעשות משהו, הוא מבקש עזרה מחבריו שיעשו את זה בשבילו, לפעמים רק שיעזרו לו.
הרבה פעמים הוא פשוט אומר שכואב לו ומצביע על החלק הדפוק - וכולם מבינים, את הכאב, את אי היכולת לעשות דברים.
הוא אפילו קיבל מרשם מהרופא כדי להתמודד עם הכאב.
כשאתה פצוע II
כשאתה פצוע, הרבה יותר קשה לעשות חלק מהדברים, אפילו דברים שנראים לאנשים בריאים פשוטים מאד.
קשה להוריד את השמיכה מהראש, להתיישב על המיטה הריקה, לאזור כוחות לקום ממנה.
קשה לעשות את הרוטינות הקבועות של היום כמו לצחצח שיניים, להכין אוכל, לשטוף כלים.
שמתי לב, שאם תסיח את דעתו מספיק אז באמת כלום לא נורא והכל כרגיל.
אז רשמתי מרשם משל עצמי להתמודדות עם הכאב.
- שעתיים כירבולים מול הטלויזיה. פעם עד פעמיים ביום.
- ארבע שעות משחקי מחשב מלאי אקשן. פעמיים עד שלוש פעמים ביום.
...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Nihil