מקום 81 משקפיים.

 בכיתה ו' המורה שלי באותו זמן שמה לב שאני מכווץ את עיני כדי לראות מה כתוב על הלוח. היא דיברה עם ההורים שלי והמליצה לקחת אותי לעשות בדיקת עיניים. כמובן התברר שאני זקוק למשקפיים ושאני קסוקר אמיתי. כבר מההתחלה הייתי צריך מספר די גבוה. למעשה ראיתי את העולם מטושטש והייתי משוכנע שככה כולם רואים.

אני זוכר שזה היה ביום האחרון של חופש כלשהו, אני חושב שפסח, אני ואימא שלי נסענו ולקחנו את המשקפיים שלי מהאופטימטריסט שלה ברמת אביב. אלה היו משקפיים עגולים לגמרי כי נורא הייתי בקטע של הביטלס בכיתה ו' אז רציתי כאלה כמו של ג'ון לנון. רק שהם היו הרבה יותר גדולות משלו ואני הרבה פחות מגניב ממנו ויצא שאם היו כותבים את הארי פוטר כשהייתי בכיתה ו' הייתי חוטף הרבה יותר מכות כי נראיתי בדיוק כמוהו.

אבל לא בזה העניין. העניין הוא כמובן במשקפיים. זהו זכרון נדיר שמעט אנשים זוכים לחוות אותו. נכנסנו לאוטו ואני זוכר שנסענו וכל הזמן הורדתי את המשקפיים כדי להשוות איך אני רואה איתם ואיך ראיתי עד עכשיו. ההבנה שעד עכשיו חייתי במין ערפול הכתה בי. אני זוכר שהסתכלתי על עמוד פרסומת שעמד מעל לשלט רחובות ואז שמתי את המשקפיים וראיתי שזו פרסומת לספרייט. זו חוויה שמספקת לך ראייה חדשה על העולם במובן הכי פשוט שלה ובו בזמן מדגישה לך את החולשות שלך.

כשנה מאוחר יותר קניתי מדבקות כוכבים זוהרות בחושך. עם מפת כוכבים של כל גלגל המזלות. לקחתי סולם של אבא שלי והתחלתי להדביק את הכוכבים ביחס מדויק להפליא כדי שיראה הכי דומה לדבר האמיתי. בדיוק מעל המיטה שלי שמתי את מערכת הכוכבים של מזל תאומים. יום שלם זה לקח לי. המון עבודה. בלילה נכנסתי למיטה שמתי את המשקפיים על המדף ליד המיטה שלי וכיביתי את האור. תחושת עלבון חזקה צרבה אותי, כאילו העולם צוחק לי בפנים על זה שאני משקפופר ומכאן כנראה שגם חנון. העולם קורא לי חננה.

מישהו שאין לו משקפיים לא יידע בחיים את התחושה של להיות כל כך תלוי במשהו חיצוני. כשאני בלי משקפיים או בלי עדשות אני מרגיש כל כך חסר אונים שכשאני מוריד את המשקפיים אני הרבה פעמים מעדיף לעצום עיניים מאשר להסתכל באמת המטושטשת.