לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

I am as special as everyone else



כינוי:  סגן אלוף חרדלי

בן: 46





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: 100 ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


מקום 81 משקפיים.

 

 בכיתה ו' המורה שלי באותו זמן שמה לב שאני מכווץ את עיני כדי לראות מה כתוב על הלוח. היא דיברה עם ההורים שלי והמליצה לקחת אותי לעשות בדיקת עיניים. כמובן התברר שאני זקוק למשקפיים ושאני קסוקר אמיתי. כבר מההתחלה הייתי צריך מספר די גבוה. למעשה ראיתי את העולם מטושטש והייתי משוכנע שככה כולם רואים.

אני זוכר שזה היה ביום האחרון של חופש כלשהו, אני חושב שפסח, אני ואימא שלי נסענו ולקחנו את המשקפיים שלי מהאופטימטריסט שלה ברמת אביב. אלה היו משקפיים עגולים לגמרי כי נורא הייתי בקטע של הביטלס בכיתה ו' אז רציתי כאלה כמו של ג'ון לנון. רק שהם היו הרבה יותר גדולות משלו ואני הרבה פחות מגניב ממנו ויצא שאם היו כותבים את הארי פוטר כשהייתי בכיתה ו' הייתי חוטף הרבה יותר מכות כי נראיתי בדיוק כמוהו.

אבל לא בזה העניין. העניין הוא כמובן במשקפיים. זהו זכרון נדיר שמעט אנשים זוכים לחוות אותו. נכנסנו לאוטו ואני זוכר שנסענו וכל הזמן הורדתי את המשקפיים כדי להשוות איך אני רואה איתם ואיך ראיתי עד עכשיו. ההבנה שעד עכשיו חייתי במין ערפול הכתה בי. אני זוכר שהסתכלתי על עמוד פרסומת שעמד מעל לשלט רחובות ואז שמתי את המשקפיים וראיתי שזו פרסומת לספרייט. זו חוויה שמספקת לך ראייה חדשה על העולם במובן הכי פשוט שלה ובו בזמן מדגישה לך את החולשות שלך.

כשנה מאוחר יותר קניתי מדבקות כוכבים זוהרות בחושך. עם מפת כוכבים של כל גלגל המזלות. לקחתי סולם של אבא שלי והתחלתי להדביק את הכוכבים ביחס מדויק להפליא כדי שיראה הכי דומה לדבר האמיתי. בדיוק מעל המיטה שלי שמתי את מערכת הכוכבים של מזל תאומים. יום שלם זה לקח לי. המון עבודה. בלילה נכנסתי למיטה שמתי את המשקפיים על המדף ליד המיטה שלי וכיביתי את האור. תחושת עלבון חזקה צרבה אותי, כאילו העולם צוחק לי בפנים על זה שאני משקפופר ומכאן כנראה שגם חנון. העולם קורא לי חננה.

מישהו שאין לו משקפיים לא יידע בחיים את התחושה של להיות כל כך תלוי במשהו חיצוני. כשאני בלי משקפיים או בלי עדשות אני מרגיש כל כך חסר אונים שכשאני מוריד את המשקפיים אני הרבה פעמים מעדיף לעצום עיניים מאשר להסתכל באמת המטושטשת.

 

נכתב על ידי סגן אלוף חרדלי , 30/7/2011 15:43   בקטגוריות 100 המשפיעים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מקום 83


מקום 83

 

כוח המחץ – G.I. Joe

 

עוד בארצות הברית התחילה האהבה שלי לכוח המחץ. משהו בחיילי הפלסטיק האלה הצית אצלי דברים בדמיון. בכלל לא חשבתי על זה זהם חיילים ולא הייתי משחק איתם במלחמה נגד הרעים. תמיד החיילים שלי היו יוצאים להרפתקאות ונלחמים נגד איתני הטבע והסביבה ולא אחד נגד השני.

הייתי הולך במשך שעה מהבית שלי בהרצליה לחנות ברמת השרון שם היו מוכרים את החיילים במקום בעשרה שקלים שככה מכרו במרכז ליד הבית אלא בשמונה שקלים וחצי. חישוב שבזמנו היה מאוד מסובך אומר שבעצם על כל תשעה חיילים אני מקבל אחד חינם. שווה את ההליכה.

הצעצועים האלה הוציאו ממני גם יצירתיות שאני מתגעגע אליה. הייתי יושב שעות עם קופסת שימורים ריקה חתיכות חוט ובד ובניתי להם מצנח. הייתי ממציא לכל אחד אופי מיוחד, וחשוב לזכור שלא כל החיילים היו מיוצגים או אפילו מיוצגים נכונה בסדרת הטלויזיה. הייתי עושה להם סדנאות הסוואה ומחביא אותם הרחבי הבית ואז אבא שלי היה צריך למצוא אותם (לימים מתברר שהדבר קשה עוד יותר למישהו שהוא עיוור צבעים). לפעמים הגומיה הקטנה שהיתה מחברת בין הרגליים לגוף הייתה נקרעת ואז הייתי מפרק אותם, מחליף את הגומיה, ומחבר בחזרה, משהו לא פשוט כלל כשאתה ילד בכיתה ג'. כשגיליתי איך הם בנויים הייתי עושה עירבובים בין חיילים ויצר מעין הכלאות לא הגיוניות ואותן הייתי מציג בתור דמויות חדשות שיש רק בחו"ל ואז היינו מתחלפים, ה"פרנקשטיין" שיצרתי תמורת דמות אמיתית, או אמיתית לכאורה.

ואפילו עכשיו שהייתי באמריקה ועברתי ליד חנות צעצועים ראיתי כוח המחץ והרגשתי מין רטט ביד. תחושה ישנה שמפצירה בי "תרים קופסה אחת ורק תסתכל איך קוראים לדמות". נלחמתי בתחושה הזאת בכח. כי ידעתי שאני שונה ושהצעצועים האלה ייראו לי קטנים בהרבה ממה שאני זוכר. ואם יש משהו שלמדתי ממזמן זה לא לנסות לחוות שוב חויות ילדות.

היו לי המון חיילים. עדיין יש לי. ואני יודע בדיוק איפה הם נמצאים. הם בתוך מזוודת פלסטיק שקופה במגירה הרביעית והכי תחתונה של שידת השטויות שלי.

נכתב על ידי סגן אלוף חרדלי , 2/2/2009 21:20   בקטגוריות 100 המשפיעים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מקום 84


 

מקום 84 - סדנת התיאטרון של טל

 

את טל פגשתי לראשונה דרך חברה קרובה שהייתה אצלה בסדנא. מיד ראיתי שמדובר באישה חכמה, חמה ובעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד. אחרי שעזבתי את הקומונה ולפני שהתחלתי את הלימודים נרשמתי אצלה לסדנת תיאטרון.

הסדנה הייתה משופעת באלמנטים של פסיכו-דרמה ואנשים שם נפתחו בפני זרים מוחלטים ברמות מפתיעות.

אחת המשתתפות בסדנא סיפרה על אירוע של הטרדה מינית שהיא חוותה מאדם שניצל את הקירבה ביניהם. במסגרת התרגיל היא אמורה לחזור ולהגיד לו את מה שהיא לא אמרה לו אז ואם היא רוצה אפשר גם להוציא אגרסיות בעזרת הכאה של נבוט מבד על פוף. היא נורא התקשתה לעשות את זה וטל שאלה אם היא רוצה שיבוא לעזרתה אביר על סוס לבן. אני הייתי האביר.

כשעמדתי שם וצעקתי על אותו אדם הרגשתי את הדם עולה לי. תפסתי את הנבוט הקטן והתחלתי להרביץ לפוף הזה. הרבצתי לו כל כך חזק והחזקתי את הדמעות שלא יתפרצו כי בכל זאת זה המטריד שלה ולא שלי.

אני הבהלתי את עצמי נורא וגם את הסובבים אותי בסדנא. אני לא יודע למה כעסתי על אותו בנאדם כל כך. כלומר מעבר לזה שהטריד מינית מישהי שאני מכיר, ולא היכרות קרובה כל כך. במשך כמה ימים אחר כך הייתי כולי תפוס מהמאמץ שהוצאתי שם גם בידיים וגם בגב.

APESHIT זה המונח המתבקש נראה לי. מתוך המילון האורבני באינטרנט : apeshit

A state of anger and rage that produces behavior more closely resembling that of an enraged ape than a human.

From the habit of enraged apes of flinging their own feces at their object of anger (if you haven't experienced this phenomenon first hand consider yourself blessed).

 

איבדתי שליטה. כשהתחלתי את התרגיל לא חשבתי שזה מה שיקרה.

אני התחרפנתי שם. ואני לא יודע למה. אני חושב שזה מה שהכי הפחיד אותי.

 

נכתב על ידי סגן אלוף חרדלי , 21/1/2009 13:24   בקטגוריות 100 המשפיעים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
2,338
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסגן אלוף חרדלי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סגן אלוף חרדלי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)