עולמה של עוד מיכל.

להתעורר בבוקר,

טוב לא ממש בוקר, בסביבות השעה 1 בצהוריים,

להדליק את המחשב, ופשוט כולם ישנים..

לא מדברת עם אף אחד במסנג'ר, אפשר להגיד בוקר שקט?

אחרי לילה סוער, ואני לא מתכוונת לסוער כמו שאתם חושבים,

אלא, אתמול הייתי חולה, פשוט לא יכלתי להרדם, היה לי כאב בטן,

כזה כמו שלנשים יש כשהן בהריון, חח לאלא אני לא בהריון.

סתם חטפתי איזה וירוס אני משערת.

מדליקה לי שני שירים שאתמול חברה שלחה לי.

נחמדים, על אהבה..

ואני נזכרת כמה שאני אוהבת אותך. 3>

סתם חושבת לעצמי, עוד מעט הבלוג יחגוג שנתיים,

השנה האחרונה עברה די קשה, היו גם מקרים שלא סגרתי את הבלוג, אלא פשוט היה לי משבר כזה שלא כתבתי בו קרוב לשלושה חודשים.

חסמתי תגובות למשתמשים רשומים בלבד.

את האמת, השנה האחרונה, מבחינתי?

השתנתי. אני מודה, השתרללתי, ירדתי בלימודים, נהייתי אדישה, חוצפנית, ברברית, כל מה שתגידו.

אבל נערה בגיל ההתבגרות, חיים רק פעם אחת, אני בעד לנסות כל דבר, כן כן כולל סמים.. לא משהו קשה אלא בקטנה, גראס, וכן שמעתי את הגירסא שאין סמים קלים.

בכל מקרה, נראה לי כבר הרבה זמן לא כתבתי פוסט כזה מהלב, הגיע הזמן לא?

אולי מגיע רגע של שינוי בי?

או שפשוט השקט של הצהוריים חולל בי כזה שינוי רגעי בלבד?