זו רק מחלה,

בשם דיכאון.

היא באה לבקר,

כל כמה חודשים,

ועוברת לפעמים מהר.

הפעם התווספה לדיכאון,

התמוטטות עצבים,

וגם זה קורה מידי כמה זמן.

געגוע עמוק לחברים אמיתים.

פחד מכישלון שמשמש ובא.

יחסים מקרטעים.

שיגרה מעצבנת.

חוסר התאמה מוחלט.

מחסור ענק בשעות שינה.

הלוואי שלעצום עיניים היה עוזר.

הלוואי שכשהייתי פוקחת אותם כולכם הייתם איתי.

ולא הייתי צריכה לבחור,

פשוט הייתם איתי.

ואני אצטט את נועה שגרמה לי עוד יותר לבכות כשהיא כתבה:

"אני רוצה אותכם.

אני רוצה אותכם בחתונה שלי.

אני רוצה אותכן בחדר לידה איתי

אני רוצה אותכם מאחורי הזכוכית

ואומרים "הנה זה התינוק של נועה"

אני רוצה אותכם שם כשבעלי [חס וחלילה] יעזוב

אני רוצה אותכם שם להעביר חפצים לבית החדש שלי

או ללמד את הבן שלי גיטרה

אני צריכה אותכם שם

אני צריכה אותכם בעתיד שלי

שתבואו איתי לקנות בגדי תינוקות

או שמלת כלה

כן אני צריכה אותכם שם, איתי.

אתם החברים הכי טובים שיכולתי לבקש.

אתם הכי מדהימים ונהדרים בעולם.

אוהבת לנצח."

באמת שאין שומדבר טוב יותר לבקש,

אני אוהבת אותכם כלל כךךךךךךךךך!

ונורא מתגעגעת וממש בא לי חיבוק קבוצתי ענקי!

מי שלא יבוא מחר יזכה לביקור אישי,

כי אין דבר שעוזר לי יותר לצאת מדיכאונות,

זה רק אתם.

אוהבת עד אינסוף וחזרה,

וזה המון.

לכו תדעו מה יהיה בעתיד?

3>

יש דברים שלא באו טוב.

טלוס,

או שושני.

מה שמתחשק.