אין לי מושג איך סיפור כזה שנמשך שלוש שנים התופצץ בכל המקומות ביום אחד.

אבל עכשיו כולם יודעים,

שוב אין נשק נגדי,

כמו שאני תמיד אומרת לאנשים אחרים,

"אם אין מה להסתיר אין להם עם מה לפגוע".

אכזבה,

זה יותר קשה מכעס.

אבל אין ספק שזה "הגיע" לי.

קשה לצאת מרשת שקרים סבוכה.

הרגלים רעים לפעמים משתנים.

פתחתי דף חדש,

בכל המובנים.

יש יעד חדש:

קופסא אחרונה.

בום.

שבוע לא פשוט.

זהו.

אני הולכת לעלות על הטיסה הזאת,

בלי מחשבה אחת מיותרת.

מחר התוצאות של הבדיקות,

מפחדת ורגועה בו זמנית.

רק שלא

מה פתאום לבחור מגמות?!

אני כיתה י'?

כבר?

מה נסגר?

מי כבר הספיק לסובב את מחוגי הזמן?

ועוד כל כך מהר.

when you see her sweet smile baby
don't think of me
and when she lays in your warm arms
don't think of me
and it's too late
and it's too bad
don't think of me
and it's too late
and it's too bad
don't think of me

does it bother you now all the mess I made
does it bother you now, the clothes you told me not to wear
does it bother you now all the angry games we played
does it bother you now when im not the-re

אני היחידה בעולם הזה שחושבת שdido מאגניבה לאללה?!

3>

יהיה נהדר,

אם לא עכשיו,

אז בשנה הבאה.

אני.

(באבטיפוס לגירסה המשופרת)