היה טיול שנתי נהדר!!!

מלא טופי ופרות!

ומורלים על אימהות,

ודניאל טופז באמצע הלילה

(ומוקדם בבוקר עם המגפון!!!)

באמת היה ממש טוב,

חזרתי בלי קול!

ועכשיו אני משתעלת כמו חתול גוסס בשעת לידה.

והיה לי ממש כיף ביום שישי,

ואפילו כולכם הייתם פיכחים!

הגעתי למסקנה,

שאם נמדוד בחיים שלנו את הטוב ואת הרע,

הטוב קיים כל הזמן

והרע לחלוטין זמני.

אני מתכוונת,

שבטיול האחרון הלכתי במקומות הכי יפים בארץ,

נשמתי את האוויר הכי נקי,

הייתי עם אנשים כ"כ נפלאים,

גיליתי כמה הם מסתירים וכמה הם מחצינים,

ראיתי כמה יש אהבה וכמה שהיא עיוורת,

תאמינו לי.

אין טעם לשקוע בדיכאון אפור על כל דבר שלא מסתדר,

על כל כאב, גם אם כרגע הוא גדול!

יגידו גם חכמים ממני שבחיים הכל עובר.

אל תתנו לזה לנצח אותכם,

יש בכל אחד מכם משהו כל כך הרבה יותר מזה,

כל כך הרבה יותר חזק,

תשמרו עליו טוב טוב.

תאמינו לי שהחיים הרבה יותר טובים כשהמשקפיים ורודות.

אפשר ללמוד מבנאדם כל כך הרבה שזה מדהים,

אני אישית למדתי המוווון בשבועיים האחרונים.

יקירי,

אוהבת המון,

אני...

נ.ב.

חזרתי הרגע מהרופאה,

יש לי 5 בדיקות בשבוע הקרוב,

חלקן כואבות.

אני דואגת, אבל מקווה לטוב.

יהיה בסדר?

בהחלט.

אוווהבת כל כך,

נטע! עדיף בוחן פתע!

זהר סלומון תמיד רוצה המון!

אם אין ימיני לי נעמי לי!

(וזה כל מה שאני זוכרת! תוסיפו להאנתכם!)

יש לי וואנס חדשות,

וג'ינס חדש.

ואני אחלה.

(אייבן דו אני מרגישה שנכנעתי לתרבות הצריכה שלימדו אותי כ"כ יפה לשנוא...)

אבל פאק דאט.

יש לי דברימים חדשימים.

בא לי הארי פוטר.

איזה כיף שהכל מסתדר,

(טפו בלי עין הרע! חמסה! חמסה! חמסה!)

(וואו אני מתחילה להישמע כמו סבתי, שתחייה).

בוקר אור לכולם!

מי לא ישן הלילה?!

יומהולדת,

עוד שנה עברה ועדיין לא עשיתי שומדבר משמעותי,

יש לי איזו תחושה מנכרת כזאת, אני רוצה לעשות שינוי, אני רוצה לפעול, אני רוצה לעבוד קשה ולהשיג את המטרות שלי,

אבל (תמיד יש אבל), אני לא מצליחה למצוא את המקום הזה, לא מוצאת את הכוחות הנפשיים והפיזים לזה.

זה מאכזב אותי, נורא. כאילו אני מבזבזת כאן אוויר.

הנה מטרה, עד שנה הבאה, לעשות משהו שירגיש לי משמעותי.

זה בעייתי, הוא בא והולך לי, אני לא מסוגלת לתפוס אותו, להבין אותו, להבין את עצמי.

ביטלתי את הלב שלי מולו, רק שיהיה לו טוב.

אני אוהבת אותו, אני לא אוהבת את הקשר הזה, אני לא מתחרטת אבל גם לא מרוצה.

משהו התפוגג והפך להיות כביש חד סיטרי שבו אני נוסעת במהירות מופרזת בכיוון הלא נכון.

אבל בנתיים הכביש ריק, מה שנשאר לי זה רק לחכות להתנגשות הכואבת.

אני לא רוצה שהיא תבוא, אבל אין לי דרך לעצור, אין מקום להסתובב ולחזור למקום ממנו באתי.

נשאר לי רק לחכות בחוסר ישע שתבוא מולי ותרסק אותי לאלפי חתיכות.

תעשה את זה לפחות במכה אחת, שיכאב עכשיו ויעבור.

סמינר ט' זה מאאאאאאאאאאאאאאאגניב!!!

היה גדול,

אני כבר מחכה להדריך, להכין צ'ופרים, לבכות על פעולות שנהרסו, לגייס, לאבד,

לטעות, להצליח ובעיקר להנות ולחנך דור חדש של נוער איכותי.

אפשר להגיד זר.

אין לי זמןןןןן,

אללה גיוסים.

אני מאחרת!!!!

כל אהבתי הכנה.

אני.

עריכה (21:17):

בום.

אני על הפנים,

פיזית ונפשית.

מרגישה חרא ונראת ככה.

איזה מזל שיש לי אותכם,

אל תעזבו לעולם.

אין מצב כזה.

אתם הולכים לגדל את הילדים שלי,

לגור שני צעדים מהבית שלי,

להתפרע עד כלות הנשמה בחתונה שלי,

לעזור לי לעבור דירות,

לצחוק על הבישולים שלי בשישי בערב,

ולהמשיך לגרום לי לחייך בכל זמן נתון.

אין מצב אחר.

אתם הפכתם את היום הזה להרבה פחות גרוע ממה שהוא.

אני אוהבת את כולכם,

אל תדאגו,

אני אהיה בסדר.

יש לי כ"כ הרבה עבודה,

כ"כ מעט זמן,

וכ"כ הרבה עייפות.

לילה טוב.

אני.