אי שם בארץ עוץ, בין יאוש לתקווה..
מתנדנד לו איש הפח,עם פחית שמן ביד..
מתקדם אל עבר יעד לא ידוע,נע ונד..
על דרך האבנים הצהובות, הדרך האין סופית,
מתבונן בבריאה ונכשל בדמיין לו עתיד.
ואז ברגעים של חולש.. עולים זכרונות מאותה תחושה,
תחושה מרוחקת שלה כח השתיקה כשיצא למסע איתה ללהק..
מסע בחברת כמה חברים- אריה פחדן ודחליל בלי חוכמה
אבל מעל כולם עלמת חן-דורותי שמה..
אותה העלמה אותו הנחתה והייתה לו אור של חיים ותקווה..
תמיד עודדה אותו בזמן ייאוש ותמיד תמיד תמיד עמדה לצידו
"אל תדאג" ליטפה ולחשה "גם אם את ליבך לא תמצא
תמיד אוהב אותך"
ואז..הוא ידע או יותר נכון הרגיש
שהיא האחת בשבילו ולה הוא האיש
והכל היה כל כך נפלא המון הרפתקאות
ובעיקר אהבה אבל אז...הכל נגמר!
דורותי חזרה לקנזס
ואיש הפח לאחור
לא עוד תחושה חמימה לא עוד אתה לטיפה
אלה רק זכרונות כואבים וחולשה
"אבל" ניסה לנחם את עצמו "חברים יש לי שניים
אריה ודחליל ובעזרת אהבתם אוכל את ליבי להציל"
האשליה נופצה חיש קל כשכל אחד את המשך דרכו שקל
"אני חוזר שאחזור ליער" הרהר האריה
"אמצא לביאה,נביא גורים לעולם ובאושר נחיה"
אמר..הסתכל לאחור ושוב לא חזר
גם הדחליל יצא לדרכו-הוא רצה,כנראה למצוא את עצמו
וכך נותר איש הפח לבד,בלי חברה ובלי חברים שיעמדו לצידו
בתחילה הוא חשב "אין דבר,נמצא חדשים"
אבל אז הוא נזכר כמה פגעו בו הקודמים
"עכשיו אני לבד"אמר לעצמו
קצת מטושטש אבל לא לגמריי אבדה דעתו..
"איך אמשיך בלי לב לחיות?" שאל את עצמו,
שכן בלי לב אובדים הרגשות
ומה שווים החיים בלי פחדים קטנים,שמחה,
והתרגשויות???
ואז חמלה החנתה בתוכו,לא בליבו,שכן
אחד כזה בדיוק חסר לו....
עצם עיניו ועצר נשימתו.....
ולנצח נדם איש הפח....ולאיש לא אכפת......
איך נחתם גורלו!!!!
"אין יותר פחד..אין יותר כלום!"
????????????
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
maniia-dip