אני לא יכולה לתאר כמה קשה זה לראות אותם מדרדרים ככה.
אנשים שכל כך חשובים לי, שממש עד לפני כמה זמן היו כל כך קרובים אליי.
במיוחד אותו, הידיד הכי טוב שלי, שהיינו כל כך קרובים, מה הוא לא יודע אליי?!
מכיר אותי מצויין.
אותו הכי קשה לראות מדרדר ככה, מבלי יכולת לעזור.
פשוט לעמוד מצד ולראות אותו שוקע לזה לאט לאט.
זה משגע אותי, שאני לא יכולה לעשות משהו אם זה.
אבל מצד שני, מה אני כבר יכולה לעשות?!
לדבר איתו?! לא עוזר, כמו לדבר אל הקיר.
הרי מבחינתו הכול בסדר, מצויין אפילו.
בהתחלה חשבתי שזה רק אני מדמיינת, שרק ממני הוא מתרחק, לא כמו פעם, השיחות אחרות, בפעמים האחדות שאנחנו נפגשים ואם נפגשים אז בכלל מגיעים לקטע של השיחות.
אבל זה לא רק אני, אנשים התחילו לשאול, מה קורה?
ואותי, כי אני הרי ידידה הכי טובה שלו.
ואני, לא יודעת מה לענות, כי אני לא יודעת מה קורה...
היום היום הולדת שלו, יש לי כל כך הרבה מה להגיד לו, כמה שהוא חשוב לי, כמה שהידידות הזאת חשובה לי.
אבל הוא בשלו.
כבר לא לוקחת את זה בתור משהו אישי אליי, כמו שהייתי עושה עד לפני כמה זמן.
פשוט מבינה שהוא התשנה, ובוא נגיד שלא לטובה.
אבל בינתיים אין משהו שאני יכולה לעשות רק להסתכל מהצד, ולקוות שאולי יקרה נס וזה יפסק.
לא רוצה לראות אותו מגיע למטה, רק קשה לי לתאר את זה.
אבל אני אהיה שם בשבילו כשהוא יצטרך, במוקדם או במאוחר אני רוצה להאמין שהוא יבקש את העזרה, לא במפורש זה בטוח.
אבל אפילו סימן קטן.
ולכבוד היום הולדת מאחלת המון המון אושר, בריאות, אהבה, ושכל החלומות יתגשמו, ואני תמיד פה, גם לטובה וגם לרעה.
אוהבת המון...
אולי זה נשמע יותר מידי, או דרמטי בצורה מוזגמת, אבל ככה אני מרגישה.
ואין לי רגשות אשמה אל זה שאני לא עושה אם זה כלום, כי אני את שלי כבר ניסיתי לעשות.
פשוט זה ממש כואב לראות בן אדם שחשוב לך במצב כזה.
אז שיהיה לילה טוב.
וכמו שידיד שלי אומר "יהיה טוב" :P.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
