העולם, בטוח עומד על שלושה דברים. (גם ע"פ רוזנצוויג) ובכל זאת ניתן להתבלבל ולספור שש א' תורה ב' עבודה ג' גמילות חסדים ד' סקס ה' סמים' ו' כסף.

פרויד לקח ברצינות את ה' דוד המלך שהיה אולי מאבותיו, לקח ברצינות את ב', שלמה המלך פיצל את עצמו ושילב בין אבא שלו לפסיכולוג שלכם, אסתכן ואומר. איך שהוא, כרגע ובימים האחרונים, נראה לי שמתאים אחרי הה' של "עבודה" או לפני הד', להוסיף את המילה "או".

כי ככה זה נראה לי עכשיו: או תורה עבודה וגמילות חסדים. או סקס סמים וכסף.

אינני רואה (כרגע בכל אופן) דרך להיות חרדי מבלי לעסוק בתורה ובה בלבד, כמו שאינני רואה דרך להיות חילוני מבלי לצלול בעזרת הסמים אל המצולות.

ובכדי שיהיה יותר ברור, אפרט. אני נמצא בפרשת דרכים אמיתית, כאשר באופק, לעת זקנתי, אני יכול לראות שני סוגי זקנים שאפשר ואהיה להם. הראשון הוא מפלצת, סוג של הרב עובדיה יוסף משולב עם הרב שך. שמצליח להתכוון באמת למה שהוא אומר גם כשהוא מדבר ב"לשון הקודש" – וואו מדהים. או שיש לנו זקן אשמאי, מלא ואפוף בעשן סמיך שניחוחו מהול בניחוחו של בושם נשי שאינני מצליח להיזכר בשמה או בשמותיהן של אותן שנשאו אותו על גופן. לאייל גולן יש בושם חדש, מבריק התימני הזה.

וכאן אני יושב עם עצמי ותוהה מה בא לי להיות באמת. ונראה לי שבא לי להיות "החפץ חיים" – ואז זה נראה לי מוזר. קצת פרדוכסלי. קצת מתסכל. מצד אחד אני כאילו גאון החי בין מטומטמים שחלקם קוראים כרגע את המכתב הזה ומתקוממים, חבל להם לבזבז את הזמן בהתקוממות מיגעת. ומצד שני אני מתנהג כמו טיפש, שהרי אי אפשר לרצות להיות החפץ חיים, כי החפץ חיים לא רצה להיות החפץ חיים, הוא רצה להיות הוא. ואני, בראש ובראשונה, לא רוצה להיות אני.

מה הבעיה שלך שבתאי להיות אתה? ישאל הפסיכולוג בנועם, ואני אחשוב על הכסף, אותו כסף שאם אומר לו "אין לי אותו" הוא יכבה. מגעיל.

והמעשה בפסיכולוג שהבטיח לאהוב אותי ולא לפגוע בי לעולם, ולהיות חבר שלי ללא תנאי, שנמצא שקרן, ידוע בחוגים רבים. שקרנים פה כולם, אינטרסנטים, חוץ מאלו שרוצים להיות הם עצמם, הם לא מאיימים על אף אחד, הם לא רוצים, לא לכבוש ולא את הכיבוש. אני אתם אידיאולוגית, על אף שאני לא לגמרי מבין מהי אידיאולוגיה, אבל אני לא איתם לגמרי. אני לא רוצה להיות אני, משום שעברי התארגן באופן כזה שעתידי הוא בלתי נמנע. בעצם כמו כל אדם. לא מאמין בבחירה חופשית, לא אאמין בזה לעולם, זו אשליה אופטית, הכל נעשה מאליו מבלי שתהיה לנו הזכות או האפשרות להתערב. נקודה.  

ומה שקורה זה דבר "נורא מעניין": יש כלים חילוניים שבהם ולפיהם בוחר החילוני את עתידו, ויש לאותם הכלים, מקבילות חרדיות, כלומר כלים שבהם בוחר החרדי את עתידו. ואצלי זה שעטנז, בכלים חילוניים אני רוצה להיות איקון חרדי-לא יעבוד. אין דבר כזה. אתם מבינים את המלכודת? זו המלכודת שלי.