לפעמים ישנן חוויות ולפעמים ימים רגילים... (מי שירצה אני גם מעצב ואשמח לעצב למישהו...) ;]

אני מצטער שכ"כ הרבה זמן לא עידכנתי את הבלוג שלי ולא היה אצלי בבלוג מה לקרוא אז עכשיו אני אנסה לספר על משהו מעניין ומשהו שקרה לי היום..

ממש היום.....

לא אתמול... לא בשבוע שעבר.. ולא לפני 100 שנה..

אז ככה.....

אתמול לפני ללכת לישון וכל זה.. לקחתי ספר שנקרה "כלבם של בני בסקרויל" מאת הסופר המפורסם והטוב ביותר של הספרים המלאים בהרבה מתח, הומור, מסתורין גדושת מתח ורומנטיקה שאין כמוהו שהוא... מישהו...

חחחחח...

מי שרוצה לדעת מי הוא אז שיקרא את כל הפוסט ובסוף יגלה מי הוא..

אז ככה...

קראתי 4-5 פרקים מתוך הספר הזה ופרקים מזה מותחים שפשוט חבל על הזמן.. אז קיצר.. לא יודע איך עזבתי ת'ספר וכיביתי תאור אך עשיתי זאת והלכתי לנסות לישון..

אני נירדם ופיתאום אחרי 10 דקות מתעורר ולא יכול להירדם.. פשוט לא יכולתי להירדם.. יכול להיות שזה היה ספר כזה מותח שזה היה בגללו.. אז קיצר.. הלכתי לשירותים פתחתי ת'אור.. (כדי לא להפריע לאחרים לישון) ואז המשכתי לקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולקרוא.. ולא יכולתי להפסיק.. פשוט לא יכולתי להפסיק.. להפסיק.. להפסיק.. להפסיק.. להפסיק.. להפסיק.. חחחח..... ואני כאילו הרגשתי עייף אבל כל פעם היה מסופר בעלילה של הספר משהו חדש ולא יכולתי לעצור.. וקראתי ככה ולא שמתי לב שהזמן, כלומר הלילה עבר.. ואיזו באסה זו לא לישון בלילה.. לא חשוב.. העיקר סיימתי את הספר וזהו.. הוא לא יטריד אותי יותר עם המתח.. חחחחחחיי.... פתאום אימא שלי קמה ורואה שיש אור בשירותים.. היא מתחילה לדפוק על השירותים ואז אני יוצא כזה עם הספר חצי מסטול אחרי שלא ישנתי כל הלילה.. ואמא שלי שואלת: "מה זה אמור להיות?" "מה, לא ישנת בלילה?" אני:"כן" חחח.... אז היא מתחילה כזה להתעצבן אבל לא לכעוס אבל אחר"כ עבר לה.. אבל לי לא עבר.. כאב לי הראש מוות........ אז הלכתי להתלבש לביה"ס ולנעול נעליים ולאכול ארוחת בוקר מזינה מאוד.......חחחחחח.........

סופסוף אני יוצא היום בזמן (בגלל שכל הלילה לא ישנתי ולא הייתי צריך להתעורר, אז עשיתי הכל בזמן, חחחחחחחח.......) אבא שלי כזה לא יודע כלום ממה שקרה ומסיע אותי לתחנת האוטובוסים כרגיל כמו בכל יום ויום.. וסופסוף ומגיעים לתחנה.. הוא מוריד אותי..... אני פותח ת'באגאז' (הדבר הזה מאחורה ששמים בו כל מיני דברים, חחח.....) מוציא משם ת'תיק שלי והולך מהר למקום הזה איפה שהעמוד עם מספרי האוטובוסים שעוצרים בתחנה ומחכה לאוטובוס 51 לביה"ס שבח-מופת..

סופסוף אני רואה את האוטובוס 51 בא ומתקרב.. אני משער מהר איפה בערך הוא יעצור ואני זז לשם.. ומחכה.. הוא פותח את הדלתות.. אני כזה ניכנס לאוטובוס ומביא לו ת'כרטיסיה כרגיל והוא מנקב לי כרגיל.. ואני הולך לימצוא לי מקום באוטובוס איפה לשבת.. ואני מוצא ומתיישב לי..

ובגלל שהייתי כזה מסטול מזה שלא יישנתי אני פתאום.. פתאום.. פתאום.. פתאום.. פתאום.. פתאום.. פתאום.. פתאום.. נירדם...

ואחרי איזה זמן איזשהו אני מתעורר ואני רואה שהכל בסדר והאוטובוס כבר ליד מגדלי העזריאלי והכל פסדר.. מחכה.. ופתאום שוב נירדם.. אז אחרי 5 דקות אני מתעורר בדיוק כשרח' קפלן מתחלק לשני כבישים, אחד עם הגשר (ליד "מעריב") והשני בלי (לצד שמאל) ואני כזה רואה שהאוטובוס פונה לא נכון והוא פונה לצד עם הגשר (ליד "מעריב") ואני כזה אומר לנהג..: "הנהג ניראה לי שטעיתה.." "הייתה אמור לפנות לצד שמאל.." והוא עונה לי: "לא, לא נכון" אז אני עונה לו: "אבל ככה 51 אמור לנסוע.."

והוא עונה לי: "זה לא 51 אלא שזה 251!!!!!!!!!!!!!!!!" ואני חושב בראש: "יואו איזה פאק.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.. מה לעשות.., יש לי רעיון מה לעשות, נעבוד עליו.."

אז אמרתי לו שאני חייב להגיע בזמן כי יש לי מבחן חשוב והרבה איזשהו בולשיט ולא מצליח לי לשכנע אותו לעצור לי איפה שרציתי.. אני כזה עצבני.. עוד 3 דקות ואני מאחר.. חשבתי בראש:"פאק.. פאק.. פאק.. פאק.. פאק.., איך זה קרה?????!!!!!" אז הוא עוצר לי ממש לא רחוק מתחנה מרכזית תל-אביב ואני מתחיל לדפוק ריצה לא נורמאלית, ריצת מרטון.. ואני רץ.. ורץ.. ורץ.. ורץ.. ורץ.. ורץ.. ורץ.. ואני מגיע ומסתכל בשעון שעכשיו כבר 08:03 ואני גמור, פשוט גמור.. ואני ניכנס למזדרון של כיתות ט' ולמזלי ראיתי שהמורה מאחרת ועדיין לא הגיעה.. איזה מזל.. אני מתיישב במקום שלי בכיתה ואז המורה מגיעה סופסוף ומתחיל השיעור.. וכל השעתיים הראשונות לא יכולתי להתרכז.. חוץ מזה שהייתי מסטול...חחחחח..... גם דפקתי ריצת מרטון בדרך לביה"ס.. וזה לא היה ממש כיף לעשות את זה כמו שכיף לראות אחד כזה שרץ כמו משוגע.. חחחחח...... ;)

אז אחר"כ התרכזתי והכל שב למקומו חזרה.. והיה ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש יום קשה.. חזרתי הביתה ונחתי לשעה קלה ועכשיו זה מה שאני כותב לכם איזה יום לא נורמאלי פשוט עבר עלי..

אז דפקתי לכם עידכון ממשי בבלוג שלי והינה.. מה שהבטחתי לכם מתחילת הפוסט..

הסופר שכתב ת'ספר המניאק הזה שביגללו הכל קרה.. סתם......חחחח...... הוא: "קבלו במחיאות כפיים.........."

"קונן דויל", אז זהו.. זה הכל בינתיים..

ניתראה מחר בפוסט הבא..

ונ.ב. מחר יהיה פוסט כיפליים פעמיים בריבוע.....חחחח....... כי אני רוצה לספר לכם חוץ ממה שיקרה לי מחר והכל עוד משהו שקרה לי כבר לפני כמה ימים..

ונ.ב.2. אני ממליץ לכם מקרב הלב ליקרוא גם את הספר הזה..

 אז עד מחר..

SYYA..

צ'או..