"נו נו אמא! אני רוצה שהוא יגדל ויהיה עץ גדול. הכי גדול בעולם!" אמרה לי נויה בהתרגשות בעודה ישובה על ברכיי ושתינו מסתכלות על שתיל הבגוניה שזה עתה הבאנו מהחממה בישוב ליד.
"זה לוקח זמן מתוקה. תהיי סבלנית. אם תתני לו מספיק חום ואהבה הוא יגדל ויצמח ולא יפסיק לעולם!" אמרתי. אני יודעת שיש אימהות שמעדיפות שלא לשקר לילדיהם. זה לא המקרה.
"באמת??" צעקה נויה מהתרגשות בעיניים פעורות.
"כן, בטח. הוא גם יצמח להיות איזה עץ או פרח שתרצי, רק תבחרי."
"אני רוצה שהוא יהיה ורד ורוד כמו שהביאו לסופי מהחדר ליד. אפשר?"
"כן, ברור."
נשמעה דפיקה קצרה על הדלת ורוני האחות נכנסה לחדר. "גברת גליק, אנחנו צריכים להתחיל את הטיפול."
"כמובן, אין בעיה." אמרתי, ולפני ששמתי לב נויה קפצה מברכיי ואחזה בזריזות בידה של רוני. היא האחות האהובה עליה.
"אמא, אנחנו נגדל אותו עד שהוא יהיה הורד הכי יפה בעולם. יותר יפה מהורד של סופי. נכון?" אמרה נויה בעוד אנו צועדות במסדרון המחלקה האונקולוגית בבית החולים ומובלות על ידי האחות לחדר הטיפולים.
"כן, כמובן. הוא יצמח בשבילך בכל צבעי הקשת, ויהיה לו ריח של מסטיקים ושוקולד." עניתי בעודי מלטפת את פלומת השיער שעל ראשה.
"איזה כיף!" צייצה נויה. ידעתי שהיא מאושרת עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
sWeeT VenOm