| 5/2008
"איזה סטודנט היית רוצה להיות?"
המשקיען?
המחפף?
הרדום?
הבליין?
החורש?
הטוב מכולם?
הבינוני אולי?
הכותב?
המצלם?
הפותר?
המקשיב?
המתווכח?
זה עם אלפי העטים, או שרק שניים מספיקים לך?
התחרותי או החברותי?
זה עם הקלסר, או זה עם האוגדנית?
זה עם התיק הקבוע או זה עם אלפי הצבעים?
המעשן או הבריא?
מרכז העניינים או אחד מבין כולם?
סטודנט של קפה הפוך, קפה שחור, או אולי בכלל דיאט ספרייט?
זה שגר במעונות, זה שגר עם שותפים, או זה שנוסע יום יום?
הסטודנט העובד או הסטודנט הלומד?
כי בינתיים, הדבר היחידי שאני סגורה עליו זה דיאט ספרייט ו-"סטודנט העובר את ממוצע השבעים".
אין לי סבלנות, והכל מסתכל אותי.
זה מפריע, זה מאוד מעצבן להיות עתודאי.
פשוט, אתה מעביר את 12 שנותיך בתיכון בתור הטוב מכולם, ואם לא הטוב מכולם- אז אחד הטובים, אחד המבריקים, אחד מאלה שלא מתאמצים ומצליחים.
ואז אתה מגיע לאוניברסיטה, ומגלה שהפכו לך סדרי עולם.. פה חיוך למורה לא יספיק, כי היא אפילו לא יודעת מי אתה. פה לא יכעסו עליך אם אתה מאחר, זו בעיה שלך ואחריות שלך להשלים את מה שפספסת. מותר לך להירדם, לצאת באמצע לסיגריה, ואולי לא לחזור בכלל, לא לגשת למבחנים- יש לך את האפשרות לעשות פשוט..כלום. כלום טהור.
פה, זה רק אתה, הרצון שלך להתקדם והמשמעת העצמית שלך. והתוצאות של מעשיך.
זה מעייף עד כדי כך, שאין לי כבר כוחות לשום דבר אחר. התשה נפשית, זה מה שהולך פה.
ואין לי למי לספר את זה, ואין לי עם מי לדון על זה, כי כל החברים הקרובים שלי בצבא ואצלם הכל שונה לחלוטין, ובין העתודאים נדמה לי שאני היחידה שמרגישה ככה.
גם כן, קיבינימט.
אני הולכת ללמוד למבחן ואח"כ לעבודה.
שיהיה סוף שבוע נהדר לכולם!
| |
משבוע לשבוע
אני תוהה מחדש איך נתקעתי למצב המזדיין הזה.
חוסר שינה, עודף שינה, חוסר זמן, עודף אנשים, כאבי ברכיים, גב ובטן, מיגרנות, פלטפוס, אלרגיה למתכות והורים רוסים.
מה?
לא, די, תכלס אני אוהבת את ההורים הרוסים שלי. והאחות. והחתולה
אני שונאת ילדים בני 17 שבאים אליי לעבודה ומתלהבים מעצמם.
אני לא מרגישה בת 18, אני מרגישה בת איזה 25.
גם כן האוניברסיטה הדפוקה הזאת, העבודה הדפוקה הזאת, הזכרים הדפוקים האלה ואני הדפוקה הזאת שתקועה באמצע ורק משמינה לגודל של חבית, בקרוב אתגלגל ממקום למקום ואצטרך לעבור בדלתות דרך הצד.
כוסססססאמוק
בא לי להישאר במיטה איזה חודש.
אבל אסור לי, כי אז אני אכנס לעודף שינה, וזה טריגר רציני למיגרנה. אם אני אשאר במיטה חודש, אמא שלי ואבא שלי יטענו שאני מתעצלת ויכריחו אותי לנקות המון בגלל שחודש לא ניקיתי כלום ובחדר שלי נראה כמו מזבלה, מה גם שאחרי חודש שלם במיטה אני אשמין עוד יותר. ומילא זה, אבל אני אפספס מבחנים, אכשל בקורסים, אאלץ לקחת אותם שוב, לשלם עליהם עוד 1200 שקל, להפסיד הרצאות, לא להבין כלום במשך סמסטר שלם, שבוע לפני המבחן להתחיל ללמוד הכל מאפס ואז להיכשל שוב, ואתם כבר יודעים לאן זה מוביל... ולא רק זה, כמובן שמקום העבודה שלי יתפחלץ כי אין מי שיעבוד בימי שישי.
אז כמו שאתם מבינים- להישאר במיטה לחודש זה לא מעשי, לא יעיל ולא מועיל.
שיט.
ראיתי היום את הגמר של פרויקט ביפ. בינוני עד כדי בחילה. מזה כולם התלהבו? עם ישראל טמבל.
והישרדות לא ראיתי בכלל. וגם לא כוכב נולד. כל תאי המוח שלי מודים לי, ללא ספק.
חזרתי מהעבודה לפני חצי שעה, ופגשתי את אחד השכנים שלי. הוא יצא לתפילת שחרית. אני מקווה שהוא לא חושב שאני זונה.
בעצם, שיחשוב, מה אכפת לי. רק שלא יצפה להנחה כי הוא שכן שלי.
אלוהים, אני צריכה לישון..............
אה, ועוד משהו. ש' ו-ט' היקרים.
אם אתם מחרבשים את זה, אני לא יודעת מה אני עושה לכם.
תיזהרו ממני, אני לא עבדתי חצי שנה לחינם!
אני רצינית ועצבנית. תי-ז-ה-רו
ביי.
| |
קראתי היום (או אתמול, לא משנה) כתבה בYnet על מיגרנות, שהיה כתוב בה כך:
"נדודי שינה, עודף שינה, שינויים
בלחץ ברומטרי, רעב ומוצרי מזון שונים – כמו שוקולד, גבינה צהובה, יין
אדום, קפאין, אספרטיים, מונוסודיום גלוטמט (השכיח במזון סיני), נטריטים
וניטרטים (שמצויים בעיקר בנקניקים ונקניקיות) – עלולים אף הם לעורר מיגרנה."
מייד אח"כ דיווחתי לאבא שלי, "אבא! אתה לא מאמין מה גורם למיגרנה!"
"מה?", הוא שאל בתמימות, שנייה לפני שהרסתי לשנינו את החיים.
"שוקולד, יין, קפה, נקניקים ונקניקיות!"
ואז הוא הסתכל עליי במבט רציני ואמר "אז מה נשאר לנו לאכול?.."
"לא יודעת.. מה נעשה??"
אבל בינתיים, אני צריכה לישון מספיק (אבל לא יותר מדי ולא פחות מדי) כדי שאוכל ללמוד למבחן של יום ג'.
Wish me luck
| |
לדף הבא
דפים:
|  כינוי:
בת: 35 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
