אתמול היו אצלנו מיליון וחצי אורחים <מאוד מעצבנים..> נשארו עד איזה 12 וחצי ועשו מלא רעש.. רציתי לישון.. אבל כמובןןן מרוב רעש איך אפשר?
2 אורחים דווקא סבבה נשארו לישון..לא עושים רעש אז לא נורא..אז כשכולם הלכו הלכתי לישון.. נראה לי התמכרתי לשינה =/ כל הזמן רק רוצה לישוןןןןןןןןןן..קמתי בשעה די חביבה :] ההורים לא היו בבית..הלכו עם האורחים ל..מאיפה לי? לאנשהו..ב-1 בערך חזרו.. אמא הכריחה אותי לאכול =/..
עליתי למחשב..הייתי לי פה קצת..הלכתי לראות טיוי..ככה עד עכשיו מחשב-טיוי-מחשב-טיוי-מחשב.. זהו
שבת שקטה ונחמדה :)
עכשיו לבעיותיי: חסר לי משו בחיים.. לא משו שטותי כמו איזה חפץ או משו.. חסר לי ריגוש [?].. משו ש..עושה לי את זה.. שאני יכולה להתסכל על עצמי במראה ולדעת שכיף לי בחיים. כרגע בסדר לי, לא מי יודע מה כיף. מה אני כבר עושה? בוקר-בית ספר. צהריים-מחשב+ש.ב וכל זה.. ערב-טיוי. לילה-ישנה.
רק ביום חמישי יש לי חוג.. גם מדי פעם נפגשת עם חברות. אבל לא יותר מזה! וזה כ"כ מציק..
אני רוצה לנגן, ואני רוצה לרקוד. אבל כרגע אין לי פסנתר ואני לא בחוג ריקוד או משהו. אז לפעמים אני סתם קצת רוקדת לי, אבל זה לא זה.
דיברתי על זה עם אבא.. הוא אמר שכשאני אתחיל לנגן ולרקוד והכל ההרגשה הזאת בטח תעבור. מקווה.
אמא כמובן לא מבינה אותי =/ היא פשוט אף פעם לא הייתה ב-1 מהמצבים שאני נמצאת בהם תמיד. אוף. אין לי עם מי לדבר. אין לי את מי לשתף. רק הבלוג הקטן והחביב שלי נשאר :].
טוב די, עד לכאן עם הרהוריי.
אוהבת,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
