Freedom

אני לא יודעת למה

כשאני חושבת עליך אני מתמלאת בכעס

אולי האגו כועס שאתה ממשיך הלאה

כשאני פה לבד

זה מרגיש לי לא פייר

אני נותנת את הלב והנשמה

הזמן והמחשבה

נותנת אהבה אמיתית

טהורה

אז איך זה שבסוף זו תמיד אני שלבד?

האגו כואב,

בוכה.

אני נושמת את אבק הפיות

וקוראת לאמא

"איפה את אמא? אני לבד. איפה את? אני הבת שלך? אני אבודה, אמא, הלכתי לאיבוד. חבקי אותי אלייך"

ודמעה נופלת לי מהעין

וזה לא הבכי 

זה כאב חד כזה מבפנים

ואני ממשיכה הלאה

כי אין דבר כזה לא פייר

אני כנראה פשוט עוד לא רואה את קו האופק

ובכל זאת

בכל פעם שמתגנבת אליי מחשבה

אני פשוט מתמלאת בכל כך הרבה כאב וכעס

אני כאילו מחכה

יושבת על אש קטנה

מחכה מחכה מחכה

מתבשלת

שתיצרו קשר

במעין תקווה ילדותית שאוכל פשוט להטיח בכם את כל הכאב

אבל אתם לא

ולמעשה

אינכם צריכים

אני

אינני זקוקה לכם באף צורה

ובכל זאת

כואב לי כל כך.