https://www.youtube.com/watch?v=dsaDhD7wTkE
"אני קרובה לאמת כמו שקרובה לשגעון,
מתבלבלת הלוך ושוב.
מסוכן להיות בטוח
בזמן ומקום.
אם יש סדר נכון בפנים,
בסוף יבוא הניקיון.
להניח בצד הכל,
להניח בצד הכל.
אני אשטוף את הפנים
ואלבש לבן טהור
לקוות,להאמין
לבן על גבי שחור.
מילה
אם יש בך מנגינה הלוואי ואמצא אותה.
אם יש כוונה והיא בידיים שלי,
אז רק שלא אאבד
רק שאהיה מספיק
חכמה
לא
להפסיד שום דבר."
מהיום בו נולדתי
אני עומדת על סף תהום
כילדה, הייתי חבוקה בחיק המשפחה
והתמיכה,לא רק שמנעה ממני ליפול
אלא גם מנעה ממני לראות את קיומה של התהום
בשנות נעוריי התחלתי לבדוק גבולות
לפרוץ את חומות החיבוקים
ולפסוע קרוב יותר ויותר
רגל אחת באוויר,
אני בודקת את הדופק
רוצה לראות באיזה רגע
יעצר הלב
משחקת ביני לבין עצמי
בין תהום לאדמה יציבה
בשנות העשרים התחלתי להתרחק מהתהום
למצוא את הפינה השקטה שמתבוננת בתהום
מפחדת ממנה פחד משתק
אבל יודעת שהיא קיימת
והידיעה הזו הייתה כמו תמרור אזהרה
שמזכיר לי בכל פעם שהתקרבתי קצת יותר מדי אליה
שהתחושה שאני עומדת ליפול הייתה פחות נעימה
אני מודה
לפעמים יש כיף אדיר בחוסר היציבות הזו
ברגל אחת פה, רגל אחת שם
אחרת התהום הזו לא הייתה כל כך קרובה אליי תמיד
בשנים האחרונות למדתי להבין שהיא לעולם לא תתרחק
להתרחק מהתהום אומר להתרחק מעצמי
אבל במקום לתת לפחד לשתק
אני מקבלת את קיומה
שתהיה קיימת, שתישאר
שתמיד תהיה תזכורת לנפילה חופשית
שאני כל כך מתמגנטת אליה
אני עומדת על סף תהום
סף תהום נשמתי
ומתבוננת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
