החלטתי כי איני יכול לחשוב על דברים מעין אלו, דמיוני תוהה בי, ומטעה את דרכי. זה כלכך מעציב שאינך יודע מה לעשות ומה לפנות והרי אם אתחיל לתהות מה אחרים חושבים אגיע לחילוקי דעות ולעולם לא אחליט החלטות המתאימות להסכמת כולם. הרגשתי קצת דיכאון מכל המצב וקצת עגום. הסתובבתי כלא עושה כלום, ואולי קצת ממורמר ועצוב על כל המצב. לא יודע מי אשם ובמה אשם, הרי לכל דבר יש סיבה, וגם הם צודקים שלא מאמינים בדרכי, כי היא די לא תואמת למה שהם חושבים. אך, עקרונותי נכונות ותסכול מסויים חסם את מחשבותי מכל מחשבה שהיא.
אך משום מה היה שם משהוא מעודד עומד לו שם, ומאיר אור של תקווה. האיר לו את החלל, אלא את נפשי בתוכי, נתן לו שמחה שהיא בתוך האשיות העגומה בתוכי, כאילו וריקנות הרגשתי יותר לא שום תינה. ראיתי ליד חדרי עץ, עץ הצומח בתוך החדר, עץ גדול, חום וללא אורות וללא גלימה לבנה- עץ חום טהור. זהו בוודאי עץ הינחה את דרכי לאמת! התחלתי צועד לעברו וככל שאני מתקרב שמחה ממלאת את ליבי החלול, כאות הוקרה התחלתי מפזמם לעץ זה, שישמע את דברי וידבר אלי בחזרה.
אתה עץ חום, יפה מכל לא כלום.
ענפיך רבים מעלה, היאה לספור כמה?
גדולתך צומחת למרומים, ענפיך מצמיחים ריח של עלים.
אולי ספר את שמך, ויגדל בעיני מאוד קומתך.
בדיבורי אליך ענפים השתחררו, אט-אט להם ירדו.
אחד צמח על ראשי, חשתי שהתעצמה חוכמתי.
הבנתי כי בעולם מוזר היני חי, עוקץ לי מאחורי.
אנשים נוכלים מחפשים להורידני ממלכות, הגיע הרגע למרדות.
לא אתן לשום נוכל לתפוס את מקומי
כס המלכות שיך בלבד רק לי
וכל מי שמחפש למצוא תרוץ לפגוע בי
את ראשו הערוף תחת צווי ישיר ממני
אך משום מה העץ החל נובל טיפה, כל צבעו נעשה שחור וכתמים אפורים מלאו את החלל. צורה כעורה קיבל, ואני לא מבין את פשר הדבר, עומד תמוהה כמעין סימן שאלה גדול, להשלים את צורת העגלגלות של העץ. התקרבתי אליו ומתוך החלטיות שהקנה בגופי ציוויתי אליו 'דבר, מבין ענפיך מה גרם לנפילתך?' אך החוכמה שהכניס לראשי הקנתה לי לשמוע דברים שאין איש אחר מצליח לשמוע, למעשה זו היתה שירה חזרה, מכוון העץ, אלי בחזרה.
אנונימוס להיות מלך נועדת
רק עץ יודע מה דברת
את סיפורי איש לא ישמע
רק אתה יכול להבין מהי מילה
בעולם אחר הייתי איש מתאהב
את מלכה חשקה נפשי בכל הלב
עד אשר חרב הכניסה לגופי
ולתוך העץ נכנסה לה נשמתי
יודע אני דברים ששום איש לא
ולכן לדבר לא אוכל להוציא מתוכו
אך אתה תוכל לשמוע את מילותי
אנא נחם את ענפי
התקרב ובוא לקרבי ואל תחשוש
כי דמעה רק לאדם ולא לברוש
לא אוכל לדבר יותר
אך תרגיש את הדמעה מעל עץ של החומר
הסתכלתי עליו, ועל גופו והבנתי עד כמה העץ כה גדול. איך גודל זה ירד בגלל עקמומיותו, אך הבנתי שאם לא אגע בו יבל הכל ולא ישאר שם שום עץ. מעין כוח עז שמשמותו להנפיח לו מגע אדם, ללא שום כוונה רעה, מגע של חיבה. הכל כדי שיפסק מעץ היה די מוזנח ולא ראוי למגע יד למשהוא העל יופי טהור, ושמחת חיים אותה היא חזרה שנתן לי, אתן לו בחזרה, והרגשתי כי אני הייתי חייב לגעת ביד הקסם ולתת לו עוד כוח לצמוח. התקרבתי אליו והרגשתי מעין חיוך על פניו, נעמדתי לידו והייתי חייב להתישב כמה שניות לרגליו ולהגיד מילים אלו.
אני אנונימוס הגדול מכל אדם
אך יודע לתת גם לשפל העם
אראה שאין גדול ממני
בזה שארקון לרגלי עמדת קומתי
הנחתי לבסוף לאחר אמירת מילים אלו, את ידי על גבי השורשים שבקעו החוצה ושפשפתי כדי לחמם את עורו העמום והאכול. מקווה שיצמח תקווה מזה, ובשיא התמימות אעדיף שכל השמחה שלי תחזור אליו, מוטב שאני אהיה עצוב רק בכדי ששמחתו שנתן לי תחזור אליו. אך דבר מוזר קרה, אותם שורשים שהיו ברצפה פתאום הפכו לרגליים של אישה, הבטתי מלפני ובמקום עץ עמדה אישה. היא החלה צועקת שהתחלתי איתה וסטרה לי בפרצוף. אותם אורות מקודם חזרו, האנשים בגלימה לבנה החלו מתנפלים עלי ובועתים בי. מלא אורות ראיתי, עד שהרגשתי דקירה של מזרק, ונפלתי. התעוררתי בסוף בתוך מבנה חשוך ואטום, הבנתי כי נזרקתי לצינוק, ומה שקרה עוד לא הבנתי כלל.
ההמשך יבוא...
או שלא??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
