למרות שהמשכתי הלאה, אני יודעת שתמיד יהיה לי אליו משהו מיוחד.
משהו שבחיים לא אבין, בחיים לא אפתור, ובחיים לא יעלם.
יש לו מקום מיוחד.
הוא לא יודע את זה.
אני חושבת.
לפעמים אני חולמת עליו.
לאו דווקא עליו ספציפית, אבל הוא שם. אני שוב מאבדת מילים לידו. קופאת לרגע.
גם אם זה רק בחלום.
הוא לא יודע שלפעמים אני עדיין רואה אותו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
