יש לי איזו בעיה ...

אני לא יודעת מה אני רוצה מעצמי...

באותו הזמן , אחרי שנפרדתי מחבר שלי לשעבר הדבר היחידי שרציתי זה לשכוח אותו ולא להתאהב שוב.

עכשיו אין איש בחיי , לא אהבה , לא הידלקות לא כלום ... ועכשיו אני כאילו בתוכי רוצה את זה שוב.

אבל אני יודעת כמה אני סובלת מחדש בכל פעם , וככה זה , סבל . ורק סבל .

אני איזושהיא סוג של מזוכיסטית רגשית ?

שאני מחפשת סבל שאין לי ?

אני לא חושבת על איש, ולא מחפשת להתאהב, אבל משהו בלראות את כולם מאוהבים סביבי, או אפילו סובלים באהבה דחויה עדיין מציק לי שאני לא באותו המצב כמוהם .

אני יודעת , אני אמורה לברך את זה , אבל איפשהו כנראה אני לא קולטת את זה .

אז מעצם הבעיה שלי כאן ?

זה טבוע בכל אדם לרצות לסבול ? טוב ... נקרא לזה למצוא אהבה ...

יש לזה בכלל תכלית, עזבו שניה את  הרגש, אבל באמת מה זה עוזר לנו בחיים ?