אוקיי אז זה מה שעובר לי בראש ברגע זה :

הלוואי שאלה תמצא את הכומתה שלה ולא תישאר שבת ...

אני בחיים לא אצליח להכין את 4 תמונות הנוף בפריהנד שאלכס ביקש ...

שהדר הטיפשת תלך תרופא ותבריא כבר ...

שאנשים יפסיקו לשגע אותי בשטויות קטנות ומפגרות שלהם ...

ושההרגשה המוזרה זאת רק תפסיק כבר...

חיכיתי להיום הזה כל הך ... יום חמישי שקט מהכל , החברה הכי טובה שלי חוזרת מצבא ואני לא עובדת ואנחנו נוכל לצת קצת לדבר ולנסות להירגע מהשבוע הזה ...

אני לא יודעת מה יש לי בדיוק להגיד על השבוע הזה , כי במציאות הוא לא היה לי כל כך נורא אבל אני מוצאת את עצמי מתעצבנת מכל דבר קטן, דואגת לכולם, ונכנסת ללחץ מכל דבר קטן , זה לא מוסבר ...

חברה שלי כשהיא אמורה הייתה לצאת התקשרתי אליה התברר שצילצל לה הפלא באמצע מבחן קורס והיא נשארה 3 שעות ביציאה עד 7 ואז כשהתקשרתי אליה ב7 היא איבדה את הכומתה שלה והיא משתגעת בכל הבסיס רצה מפה לשם מחפשת את הכומתה איפה היא יכולה להיות ואין מצב שהיא תגיע לרכבת ...

אני מדברת איתה והיא בוכה לי בפלא... לא ידעתי איך להגיב רק כאב לי בלב . היא החברה הכי קרובה שלי שאני דואגת לה כאילו הייתה אחותי .

כשלה רע לי רע וכך ההפך . ועכשיו אני רק מחכה לשמוע את הגזרה מה יעלה על היום הזה איתה אם לא ישאירו אותה שבת על זה...

בקורס אלכס החליט שאנחנו יודעים את כל הכלים לה"צלם" תמונות בתוכנה... ואילו אנחנו רק חושבות שאנחנו מוכנות לפרוש מהרגע שהוא אמר את המטלות לסופ"ש.

אין לי מושג איך לעשות את מה שהוא ביקש , אני מרגישה אבודה כל פעם שהו נותן לנו מטלה למרות שאני יודעת את כל הכלים ...

אני מדברת עם הבנות בקורס וכל אחת מתבכיינת כמוני שהיא רוצה להרוג את אלכס שהוא חושב שאנחנו יודעות מה לעשות ...

אני יודעת שאני רק צריכה להירגע ... קצת קשה כשאני מרגישה שבועיים ככה על הקצה של התפרצות שלא יוצאת .

אני צריכה לצאת להתאוורר קצת ואין לי עם מי וזה באמת מוציא מהכלים שכל החברים שלך בצבא או מחוץ לעיר ולך אין רישיון

אני חייבת להציק לאימא שלי כדי שאני אתחיל כבר שבוע הבא ללמוד .