הגעתי להחלטה . אני אעשה את זה . אני אעשה את הניתוח , עם כל הסיכונים.

לפני שנה אמרתי לצא שאני אעשה ניתוח ברגל שתקופת ההחלמה שלה שנתיים.

והגעתי למסקנה שאני לאיכולה לדחות את זה יותר. אור לי לדחות את זה יותר.

אני בת 19 כבר , למתי יש לי עוד לדחות את הכל ?!

מהיום אני מתחילה בהכנות לניתוח , שלצערי הן ארוכות.

אני צריכה להוריד 25 קילו בשביל הניתוח בשבל לא להיות בסכנת חיים בהרדמה .

בשבועיים האחרונים עברו עלי ירידות ועליות מוזרות  מידי .

עכשיו אני ארד , ולא רק בגלל חוסר תיאבון שתוקף אותי לעיתים אלא ממש אשקיע.

כל שנה אני מוצא את עצמי אומרת זו תהיה השנה...

עכשיו אני בוחרת ליישם את זה.

הגיע הזמן.

הגיע הזמןשאני אתחיל לדאוג לחיים שלי, ואני אתחיל בהכל ...

כולל ביטוח לאומי ולסיים כבר עם האישור ממשרד הרישוי ... הגיע הזמן שיהיה לי כבר רישיון.

אני רוצה להתחיל להשקיע בעצמי , כל הזמן הזה מצאתי את עצמי משקיעה בכל העולם החיצוני , בחברים , במנוול ששיקר לי , בעבודה שלא שווה את זה. אבל לא בעצמי.

הגיע המן שאני אלמד לדאוג לעצמי , להשקיע בעצמי.

ועכשיו כבר לא אכפת לי מה אני אאבד בדרך , כי אני מציבה לעצמי את זה כמטרה ואני לא אעצור עד שאני אשיג אותה.