המסיבה נגמרה... כל הסופ"ש עבר לו .

המסיבה עצמה הייתה חביבה . הרבה מאוד צחוקים , למרות כמה פאשלות קטנות (גדולות) מצד הנספחים של המסיבה...

שתינו הרבה ...

צחקנו הרבה...

שיחקנו נוור מעט ... מאוד לא אופייני לנו ...

שרנו רנט ...(טוב רק אני וספיר)

אבל הכי חשוב קראנו את ההגדה המשפחתית שלנו ... שעבדנו עליה ימים ...

ההגדה הייתה הצלחה ... ומצחיקה בטירוף ... הרמנו כוסיות קרנבל יחד בין הקטעים .

אני חושבת שההגדה ובכלל המסיבה היו הצלחה .

רק עצוב לי לדעת שי לא חושב ככה.

בסוף סוף המסיבה רבנו , ורק עכשיו אני מבינה כמה חשיבות הוא נתן לריב הזה . אבל אני לא מוכנה להגדיר את המסיבה לפי הריב הזה .

הוא מצידו כתב פוסט שלם . שמאוד פגע בי . אבל שיהיה איך שהוא רוצה .

אני מתעלמת מזה וממשיכה לחשוב רק על הדברים הטובים שקרו במסיבה ... במפתיע דיברתי עם ידיד של אימא תובל .

שיכרתי אותו ... (חיחי אני ברמנית שובבה) והתחלנו לדבר לקראת סוף הערב . והוא התחיל לספר לי על עצמו במקרה של מערכות יחסים ואז הוא כל כך הזכיר לי במובן מסויים את דניאל .

הרגשתי צורך נוראי להתעמת עם יותם (זה שמו) ולקבל ממנו את התשובות שכביכול אני לא יכולה לקבל מדניאל .

לא . זה לא באמת עזר . וגם עם המעט ששתיתי באותו הלילה הרגשתי לא טוב וגם בנוסף נושא השיחה הנוראי שגרם לי לרעוד גם מההרגשה הפיזית הלא טובה וגם מההרגשה הרוחנית שעברה עלי בעיקבות הנושא.

לא אני לא קיבלתי את התשובות שלי .

אבל יותם אמר לי משהו חכם . שנתן לי תשובה אחת לפחות על עצמי למה כל הסיפור השפיע עלי כל כך חזק.

התקרבתי שוב לחבריםשלי שלא ראיתי הרבה זמן . זה היה באמת טובלהיפגש סוף סוף באויירה של מסיבה , של לבד ללא הורים , לימודים , עבודה ובעיות אחרות . היה טוב לראות אותם לבלות איתם ללא דאגות שונות .

אהה וכרגיל ... אני שוב צרודה ! אני לא יודעת מה יהיה איתי אני כל שבוע מאז הבומבמלה חצי שבוע צרודה ואז שחוזר לי הקול מעט אני יודעת שאני אהיה שוב צרודה 3 ימים אחרי זה.

כנראה שזה בעצם מגדיר עם המסיבה הייתה טובה או לא ... חחח

אני אעלה בהמשך את ההגדה המשפחתית . ולאחריה פוסט תמונות מהמסיבה...

היה טוב להיות בקרב משפחה ... ;)

"חברים הם המשפחה שאנחנו בוחרים לעצמנו" (ציטוט ממחזיק מפתחות שקיבלתי לדודתי המאמצת ... ליטל)