הרגש היחיד שאני מרגישה ברגע זה הוא שנאה.

שנאה מניעה אותי , דחף לאנוכיות ורישעות שיוצאת ממני .

לא אכפת לי מאף אחד.

אני מנצלת אנשים כרצוני, למען הרצונות שלי.

גורמת להם לחשוב שהם רצו זאת.

אני לא מוצאת למה כדאי לי להיסתכל היום על הדברים אחרת ...

אני פשוט מרגישה שנאה כלפי הכל וכולם.

שקרים, נמאסו עלי, עלו על פני השטח.

אל תצפו שאני אהיה אכפתית כהרגלי.

אל תסתכלו עלי ותתחילו לשפוט כי מה גורם לכם לחשוב שיהיה אכפת לי?!

גיליתי שמניפולציה היא חברה מאוד טובה.

מצאתי את עצמי נגעלת לכמה אנשים שיחסית מאוד קרובים אלי...

זיכרונות עבר שחזרו בגלל אותו טריגר מסויים, מוצאים ממני את הבן אדם הכי גרוע שאני יכולה להיות.

מעכשיו מה שאני רוצה אני עושה, לא אכפת לי יותר מפגיעה באחר. בהתחלה חשבתי שזה בגידה, לא מוסרי, אבל זה שקר, הרי כולם פועלים ככה... למה שאני לא?

אמון הוא דבר שמוערך יתר על מידה. אין בו צורך כשלומדים להבין שרק אתה הוא שחשוב בשביל עצמך.

סמוך אך ורק על עצמך, ודע שהאחרים עושים זאת גם!