בלילה כה שקט ,

עיניה שקעו בשלו.

בבוקר כה מואר,

ידיהם לא רצו להיתנתק.

תמונתם,

אמרה אלף מילים.

שתיקתם,

סיפרה על הכאב שבפנים.

החיים קינאו בהם.

העולם התנקל אליהם.

הנסיבות שנאו אותם,

ונותרו לנצח נגדיהם.

והם,

רק ביקשו עוד טיפת זמן ...

מוות ריחף תמיד,

כעורב שחור וקורא.

ובלילה אחד בלבד,

לילה קודר,

עיניה שקעו בעיניו,

עיניו נותרו ללא תחתית.

חלולות עוד מתכלית,

היד... נשמטה.