חודש ומשהו של בעיות...

הבריאות המעורערת שלי מחמירה... אם אני מחלימה מדבר אחד צץ לו דבר אחר...

פוטרתי מהעבודה במשרד...

מערכת יחסים שהתפרקה...

כרגע אני לא יודעת מה עובר עלי ..

אני מרגישה לא בנוח בעור של עצמי. צמרמורת ועור ברווז...

אני לא מצליחה להגדיר את עצמי או מה אני צריכה לעשות בעתיד הקרוב והרחוק.

אני לא מאוזנת, לא מפוקסת וכל המטרות שלי התפוגגו וכך אני נותרתי באויר.

בעוד כשבועיים אני אמורה לטוס עם חברה לחו"ל...

עד עכשיו לא החלטנו על איזה חבילה ללכת , ואני כבר שוקלת שוב האם כדאי לי לסוע עכשיו שאין לי עבודה ואין לי כסף.

כן ההורים מתכוונים לעזור ... אבל במטרה שאני אחזיר להם , וכרגע אין לי מושג איך ...

ככה זה שאת סטודנטית... זה לא משנה שאת לומדת רק יומיים מסכנים בשבוע במשך 3 שעות ... זה עדיין משהו שמפריע..

אין לי אפשרות לעבוד משרה מלאה ולכן האופציה היחידה שנותרת לי היא או מלצרות או משרות של שירות לקוחות ומכירה.

כל כך נמאס לי מהעבודודת הללו.

וכל עבודת "סטודנטים" אחרת שהיא נראית מבטיחה יותר דורשים קורס של חודש במשרה מלאה... איך אתם טוענים שזו משרה לסטודנטים ואומרים לו לא ללמוד במשך חודש שלם ?!

אני מנסה להתמקד בדברים שדחופים יותר . כמו הרישיון המזורגג הזה.

אני מקווה שחודש הבא אני אוכל לגשת לטסט כבר..

אני לא יודעת כמה זמן אני אוכל לסבול את ההערות המטרידות של המורה החדש שלי ...

כל פעם אם אני בטעות נצמדת טיפה לימין הוא מתחיל עם הערות של " להיצמד, נצמדים למורה לאחר השיעור..."

בהתחלה לקחתי הכל בצחוק אבל משיעור לשיעור קצת קשה לי ...

כשהיה לי חבר ואמרתי לו שיש לי , הוא צחק ואמר שחבר זה לא קיר...

אני חייבת לסיים עם כל זה... חייבת לסיים עם הרישיון , וככה עם השיעורים איתו .

אני יודעת שכולם יגידו לי להתלונן ולהחליף מורה... אבל אולי הוא באמת סתם צוחק ואני מנפחת את זה יותר מידי מפרופורציות ?

אני פשוט רוצה לסיים עם הכל ללא בעיות .

מחר יש לי תור לאורטופד ... לאחר ששבוע שלם היו לי כאבים חזקים מאוד לאחר בראשית בכתף ובגב העליון אני כבר לא יודעת מה לעשות ...

פעם הרופאים (המאוד אופטימיים) שלי חזו לי שבסביבות הגיל 40 אני לא אוכל ללכת או לעמוד מכאבי גב. בעיקבות העקמת והצליעה.

בקצב הזה אני כבר מתחילה לחשוב שזה יגיע כבר בגיל 25. אם אני אצליח לשרוד שפויה עד אז ולא אתאבד.

כן שוב ככה...

כמו כל שנה ... וכמו כל שנה אני אומרת את זה...

חודש-חודשיים לפני יום ההולדת שלי תמיד העולם מתחיל לקרוס עלי בדרכים שונות ... כל שנה בצורה אחרת ... או יותר נכון בצורות . כי זה תמיד בא ברבים ולא במכה בודדה.

אם חשבתי שאני אצליח לסיים את השנה הזאת טיפה יותר טוב, היה לי מעט טוב בהתחלה. .. השנה האסונות איחרו מעט לבוא ... אבל הם הגיעו להזכיר לי "יום הולדת ..."