התחלתי את הצעדים הראשונים שלי...

דבר ראשון להתנתק מהעבר שלי.

ממי שאני היית, ממי שאנשים מכירים אותי.

כן, גם התנתקתי מרוב האנשים שמכירים אותי.

ההרגשה הכללית הייתה שאני נמצאת כנטל על האנשים בחיי, ואם לא נטל הם נטל עלי. לא יכלתי להמשיך כך.

הרגשתי תמיד שאני צריכה להיכנס לאיזה תבנית שהן מצפים שאני אהיה.

רשימת אנשי הקשר שלי הצטמצמה לשלושה אנשים. אני מקדישה את עצמי לעבודה בכדי שהבדידות לא תפתה אותי לחזור למצב שהיה.

כי למרות הכל המצב ההוא היה מוכר ונוח, אפילו אם הוא לא היה תמיד נעים.

כרגע אני חייה בבדידות. אני התנתקתי מכל העולם שהכיר אותי, אבל באותה מידה אני לא רוצה להכיר אנשים חדשים, שכן איך אני אציג את עצמי לאנשים כשאני עדיין לא יודעת מי אני רוצה שהם יראו?

המינוס בבנק עוזר לי למנוע מעצמי יציאות מיותרות ויותר לשבת עם עצמי ולברר מי אני רוצה להיות.

כל יום שעובר אני מרגישה איך הרעלים הנפשיים מתנקים ממני,

איך שיום ליום אני מרגישה יותר נוח עם עצמי. אני מתחילה לגלות את עצמי.

השלב הראשון הוא להתנתק מהכעס,

מהכעס על עצמי,

מהכעס על מי שהייתי,

מהכעס על אנשים שהתייחסו אלי רע.

מהכעס על אנשים שציפו ממני לציפיות בלתי אפשריות.

מהכעס של אנשים שציפו שאני אהיה אחרת

השלב השני הוא כנראה לגלות מה אני צריכה לשנות,

מה הן הנקודות השליליות בי שמפריעות לי.

מה הם הדברים בחיי שמונעים ממני להתפתח ולהמשיך בחיים.

השלב השלישי הוא לגלות את הצדדים החיובים שלי שאני אוהבת.

הדברים שאני לא ארצה לשנות, אלא לפתח אותם.

וכן לגלות מה הם הדברים החיובים שאני רוצה להוסיף לעצמי ושאנשים בעתיד יראו בי.

ואז בשלב הסופי, להציב לעצמי מטרות.

להציב לעצמי מטרות קטנות שאני רוצה לעבור בחיי,

להציב לעצמי יעדים גדולים שיתנו לי סיפוק.

ורק אחרי השינוי הזה אני אוכל לחזור להנות מקרבת אנשים רבים, להכיר להם את מי שאני רוצה להיות, להכיר להם את מי שאני אמורה להיות ושאני ארגיש איתה נוח.

השינוי מתחיל עכשיו.