התיכון נמשך לנצח. לא משנה מה יגידו לכם.

המשפט הידוע והנדוש "יש חיים מעבר לתיכון... חיים שונים לחלוטין מפה..."

מי החליט את השטויות הללו ?!

כן החיים מתחילים לאחר התיכון, החיים מתחילים להשפיע והקושי מתגבר ברמה דרגות, אבל המנטליות התיכונית נשארת לנצח.

בכל תיכון קיים המנהל, הילדים הפופולרים שתמיד מלוכדים במין חבורה שכזו שקשה להיתקבל אליה, וכמובן, הילד החדש.

המנהל, תמיד ירצה לדעת מה קורה באותו תיכון שהוא מנהל, והוא יודע יותר ממש שכולם חושבים. יש לו את המלשינים שלו שרק הוא יודע מי הם ותמיד במשך 3 שנים שאתה בתיכון אתה מנסה לגלות מי הם...

הוא תמיד יודע להעמיד אותך בשקר, תמיד יודע מה נעשה כביכול לאחורי גבו וכו'.

הילדים הפופולרים, החבורה הזאת שכל כך להישתייך אליה, תמיד אתה חולם להיכנס לחבורה הזאת.

תמיד אתה מחפש את הדרכים מצוא חן בעיניהם שהם יהפכו לחבריך אפילו אם הדרך אינה תמיד כשרה...

ואז יש את הילד החדש, שעד שלא יגיע ילד חדש אחר תמיד יהנו להזכיר לו שהוא עדיין "החדש" ושכולם מכירים ומבינים מה הולך יותר ממנו.

כל פעם שיקרה משהו לא קשורה יפילו את זה כמובן על הילד החדש, כי הוא כיבכול אינו קשור עדיין לכלום.

הוא תמיד ינסה להוכיח את עצמו בפני כולם בשביל להשתייך.

בפני המנהל, בפני הילדים המקובלים וכו'.

עכשיו תראו איפה אנחנו היום,

תחשבו על זה היום קצת.

האם אתם מרגישים שמשהו השתנה?

אני האמת שלא.

אני כבר 3 חודשים נמצאת בעבודה שלי, ואני מרגישה לעיתים קרובות שאני עדיין בתיכון,

במרוצה מתמדת להשתלב.

במרוצה מתמדת למצוא חן בפני המנהלת שלי שתמיד תהיה מרוצה להעבודה שלי(המנהלת הכל יודעת...),

וכמובן למצוא חן בפני הצוות שאיתו אני עובדת.(הילדים הפופולרים)

אבל כמובן שהמנהלת מגלה משהו שהצוות לא עושה קשורה, כשיש הרבה מזה, היא תמיד שואלת אותי ראשונה האם הוא נכון, אני משתדלת למרוח ולהגן על הצוות בשביל שהם לא ידפקו וכומובן שהם לא ינדו אותי או יכעסו עלי, ואז המנהלת כבר מודיעה לי בחגיגיות שיש לה מספיק מלשנים ושהיא יודעת שהם לא עושים ככה וככה וזה לא בסדר שאני לא מודיעה לה.

ואז שהיא מעירה לצוות, כל הצוות בטוח שאני זו שמשקרת להם ושאני מלשינה למנהלת.

אז ככה שגם פה וגם פה אני יוצאת מופסדת.

אני רק 3 חודשים בעבודה ואני כבר משמשת חצי מתייחת לשטויות ששאר הצוות עושה, וגם חצי סגנית מנהלת שכל הזמן מודיעה למנהלת מה קורה עם הצוות.

ובין היתר כמובן לגלות מי המלשינים כדי להיזהר ולהזהיר את השאר.

זו עמדת מפתח שתמיד מקבלת הבחור/ה החדש/ה , וכל כך לא נעים להיות בעמדה הזו !

אני מוצאת את עצמי כל יום חצויה, האם להיות נאמנה לצוות ולא לספר את השטויות שלהם , או האם להיות נאמנה לחלוטין למנהלת ואז לצאת מלשנית ?

חבר'ה, התיכון לא נגמר,

הוא רק משנה שם...