אוקיי הגיע הזמן לעשות סדר.

מה באמת חשוב ומה התוכניות שלי...

כבר נמאס לי שהמצב רוח שלי משתנה בגלל הסובבים אותי, זה לא צריך להיות ככה !

אז עכשיו אני אחזור להתמקד בעבודה, לנסות להגיע החודש לכמה שיותר עמלות, להעלות את סכום החיסכון...

כל יום כמעט מגיע פיצוץ על המלחמה על האוטו.ההורים שונאים שאנחנו לוקחים את האוטו. במיוחד אני.

זה התחביב שלהם להפלות אותי עם אחים שלי...

אז נשבר לי מזה. התחלתי לחסוך ברצינות ולהתחיל לתכנן על מנת לקנות אוטו משלי!

לא רוצה להיות תלויה בהם יותר. אחרי האוטו כמובן יהיה הצעד לעזוב את המקום המשוגע הזה...

אני חושבת שרק אחרי שאני אצא מפה אני אהיה באמת מפוקסת לדעת מה אני רוצה לעשות בעתיד שלי.

פה אני כל היום רק מסתובבת בתחושה שאני מיותרת בבית.

והאח המנוול שלי שכל היום רק מנסה להבהיר לי כמה שהוא יותר טוב ממני בכל דבר שהוא עושה, או לחמם את ההורים עלי.

אני בת 20 ומרגישה פה כמו בת 15.

אני כבר מתקשה לשמור על קור רוח בבית הזה.

אני מתפוצצת כל יומיים, בכל מקום, אני גוררת את זה איתי לכל מקום; עבודה, חברים, אפילו בנהיגה שלי התחלתי להגזים.

בתקווה שאני אצליח להחזיק חצי שנה..

להחזיק חצי שנה בלי לבזבז אגורה מיותרת,

להחזיק חצי שנה ולחסוך בלי יכולת לגעת בכסף,

להחזיק חצי שנה מבלי להתפוצץ עליהם,

להחזיק חצי שנה ולשמור עדיין על העבודה למרות המצב המתסכל שם והרצון הגדול להתפטר...