אני כבר לא יכולה יותר !

אני לא יכולה לסבול את עצמי!

לא יכולה להחזיק הכל בפנים יותר. אני שונאת את המצב שלי כרגע. אני שונאת את מישאני היום. אני שונאת את החיים שלי.

אני מוצאת את עצמי כבר יומיים ברציפות פשוט מתחילה לבכות כי אני מרגישה כה אומללה.

אני לא מצליחה להוציא את עצמי מזה.

אני לא מצליחה למצוא מי שיעזור לי.

לא נותרו לי יותר אנשים לבטוח בהם.

אני נחנקת,

וכשאני נחנקת הדמעות שוב צצות.

לא נותנות לי מנוחה.

זורמות ללא הפסקה,

וכשהן זורמות המוח שקט,

כשהן זורמות אני כמעט נרגעת.

אבל אני לא יכולה לבכות כל הזמן בשביל להירגע.

מה נהיה ממני ?!

אני לא מזהה את עצמי . אני צריכה עזרה.

אבל לא עצה! ואני רוצה שיבינו את ההבדל.

אני צריכה מישהו שיהיה קרוב אלי, שבאמת יהיה אכפת לו. שידע לזהות מהשלום שלי האם אני בסדר או לא.

מוני היה בשבילי מישהו כזה, אבל כרגע הוא לא יכול אפילו לזהות את זה מרוב הנתק שנהיה מהצבא.

אני מרגישה שאני גוססת...