תחושת הקלה,

פחות דבר אחד שמרחף לי מעל הראש בסימן שאלה.

כרגע, אני רק חושבת על הפרזנטציה הקרובה, בתקווה לסיים הכל עד יום רביעי.

אני רוצה במינימום דבר אחד להצליח, לסיים רק את הלימודים האלו, לקבל תעודה.

אני מרגישה שאני צריכה להוכיח שאני יכולה, גם לעצמי, וגם לסובבים אותי.

אבל למרות הכל , אני מתארת לעצמי את המציאות שלי ללא הלימודים (במקרה הטוב והמיוחל שאני באמת אגש ברביעי) ואני מפחדת .

הלימודים שלי, היו מין קרן אור קטנה בשבוע עמוס של עבודה ולחץ.

נהניתי לבוא ללימודים, אם זה לצחוק עם המורה שלי, ועם שאר החברים מהקבוצות האחרות, נהניתי מהשופינג של שני ורביעי לאחר השיעור בשעת המתנה שהייתה לי לאוטובוס לעבודה, נהניתי שיש לי עוד משהו קטן חוץ מעבודה בחיים שלי.

בחודשים האחרונים לבוא למכללה היה בעצם מה שהרגיע אותי במהלך החודשים הקשים שהיו לי בעבודה.

ועכשיו שזה לא יהיה לי, מה יהיה לי?

אני לא יכולה יותר לסבול אותו !

שבועיים !

כמה עוד אפשר?!

יום יבוא ואני עוד אהרוג אותו מרוב עצבים ... !

אני לא יכולה לשמוע יותר את הצרצר הזה פה...

לפני כשבועיים נכנס לנו צרצר מאחורי הארון בעבודה, ומאז איש לא הצליח להרוג אותו...

פעמיים היו ניסיון להתנקש בחיו ואפילו הצליחו לעקור לו רגל , אבל המזזר עדיין הצליח לברוח חזרה מאחורי הארון ...

ומידי יום הוא מצרצר בגסיסה ומשגע לנו את השכל למשך כמה שעות.

אם אתם חושבים שאני מגזימה ושזה כולא צרצר...

תנסו להיזכר למשל בטקס הסיום האחרון שלכם , שבוא המנהל או ראש העיר עלו לנאום את הנאום המשעמם שלהם מלא התקלות מיקרופון... זוכרים את העוצמה של הקול ? יופי...! כי זו העוצמה ששומעים פה את הצרצר מההד של הארון !

אבל כנראה שרק עובדי ברליץ יבינו את מצוקתי...

מישהו יודע מה אורך חייו של צרצר ? ועוד אחד ללא רגל ?

אם זה עוזר לברר, הצרצר שחור...

אז חודש חדש בפתח,

עוד חודש אני בטח אבטיח לעצמי שהפעם אני חוסכת ובסוף אשקע בחובות.

טוב זה מאוד קל גם לשקוע בחובות במדינה הזו כשהמחירים רק עולים והשכר נשאר אותו הדבר...

אני מאושרת לומר בחגיגיות !

נגמר המחזור השני של קייטנת ברליץ !

לא האמנתי כבר שאני אשרוד עד ליום המיוחל הזה. למרות שדיי קיוויתי היום בערב להשתכר עד איבוד חושים ...(לא נורא אני אעשה את זה מחר ביום ההולדת ה21 של חברה...) במקום למצוא את עצמי ב8 וחצי במיטה ממוטטת ומתעוררת פתאום ב11 בלילה.

אז תם ונשלם.

ועכשיו לברכות :

בתקווה שלא נראה יותר את המחזור המפונק הזה יותר בחיים.

מי יתן והם לא ירשמו לקורס השנתי.

ואמן שכל הילדים שביקשו שוקו נוסף או EXTRA שוקולד בלחמנייה יקבלו קילקול קיבה...

נראה לי שזה בנתיים לזה...

מסקנות מהמחזור השני:

1. אבישי לא לשכוח שמהיום אנחנו קוראים לך "אדי".

2. לזכור לא לדבר עברית עם המורים.

3. להביא להם הרבה סרטים ככה השטנים הקטנים יעזבו אותנו בשקט לשעתיים.

4. (הכי הכי חשוב !!!) לא לקחת 3-4 משמרות בוקר רצוף !!!

ותודות אחרונות...

תודה לכל הילדים השטניים שאילולא אתם השעה שלי אולי הייתה צלולה השבוע הזה.

תודה להורים המקוללים שכל יומיים התקשרו להתלונן על הא ועל דהה...

תודה לצוות המורים הלא לגמרי עצמאי שקרה לי לטפל בכל בעיית משמעת קטנה וגרם לי להתמוטטות ביום שלישי שעבר.

תודה למנהלת שלי ולצוות היועצות שהשאירו אותי 4 משמרות בוקר לחסדיים של הילדים וההורים הלא מרוצים.

ותודה מיוחדת לשוקולד השחר... שבזכותו אני לא אוכל לההסתכל אפילו על שוקולד למריחה מבלי לחטוף בחילה.

אז עד כאן סיכום קייטנת ברליץ לבנתיים.

מחזור חדש ואחרון (תודה לאל !!!) נפתח ביום ראשון...

אז עד להתמוטטות הבאה...

Lost Youth

נ.ב - אני חייבת למצוא לעצמי חיים...!

וחשוב לציין... שלא יחשבו לא נכון, אני אוהבת את העבודה שלי ...

אני פשוט לא אוהבת אנשים, במיוחד קטנים...!