אז קודם נתחיל מההתחלה של השבוע... או יותר נכון מהעיקר... יום רביעי.

לאחר התמוטטות עצבים קלה ביום הפרויקט, הספקתי ללכת ולהביא את הפרויקט שלי מהבית דפוס לפני הפרזנטציה.

אני דיי השתגעתי שם . דיברתי עם אלכס על כל הכעסים שלי והוא היה מופתע לחלוטין.

הוא היה שוב באחד המצבים שלו . (כל הפרזנטציה הוא החזיק את עצמו בקושי רב לא להקיא או להתעלף ..

מה עובר על הבן אדם הזה, אין לדעת.) אמרתי לו שאני לא רוצה לגשת ואני רק רוצה להישאר לראות את ההגשות של שאר הכיתה.

בתחילת הפרזנטציה היו שני בחורים של אלכס שהיו אמורים להגיש לפני 3 חודשים. אז הם התחילו ראשונים . לבחור הראשון היו פרויקטים מעניינים , כמה טעויות של הצבת אובייקטים אבל לא רע בכלל...

ואז הגיע הבחור השני ...

לו לעומת זאת היה פרויקט ... איך נגיד ...

בת הדודה בת ה12 שלי שבקושי יותר וורד ופוואר פוינט הייתה מסוגלת להכין את הפרויקט שלו בצורה יותר יפה ...

אין לי שום מושג איפה הוא השתמש שם בפוטושופ או פריהנד!

אחרי שראיתי את הפרויקטים הללו הרגשתי גל של הקלה ולאחר התייעצות קלה החלטתי להגיש את הפרויקט שלי.

והלך לי ממש ממש ממש לא רע !

אני חושבת שאפילו דיי טוב ...

לבוחנת לא היו יותר מידי הערות . ושמחתי.

מייד אחרי סיום כל הפרזנטציות של כולם נסעתי חזרה לכפר סבא ששם היה לי ראיון עבודה כפקידה בYES...ביחד עם התיק עבודות שלי עם כל הפרויקט ... חחח

הראיון גם הלך דיי טוב ! המאבחנת רצתה להעביר אותי לראיון נוסף אצל מנהל המחלקה אבל לצערי הוא לא היה במשרד ואני צריכה לחכות לראיון איתו כנראה מחר...

משם המשכתי לעבודה באוניברסיטה ... שם כבר... הדברים טיפה התחילו להשתנות..

האחראית שלנו נשארה כל המשמרת ערב בעוד שביום רגיל היא נשארת רק שעתיים ראשונות .

נראתה זועקת כל היום . ואפילו גערה בי מול כולם באמצע המשמרת. הייתי בהלם ~!

לפחות רשמתי 2 לקוחות לקורסים ... אז יאי 6 שקלים בונוס לי ... פחחח

לא נורא ... תודה לאל הגיע יום חמישי ... יום ההולדת של ידידי הטוב רובי ממקושרים ... (כן עצוב שאני עדיין רשומה באתר הזה...)

נסעתי יחד עם חברה לקרית מוצקין שם אסף אותנו רובי ולאחר מכן נסענו יחד עם בן דוד שלו למועדון לחגוג את יום ההולדת שלו עם שאר חבריו...

כל כך הרבה זמן לא הייתי במועדון ... והאמת שהיה מעולה ! פה ושם היו מעט ירידות מורל , והעובדה שעמרי היה שם ורדף אחרי לפעמים כמו כלבלב שהלך לאיבוד לא עזרו במיוחד. אבל קיבלתי את זה כבר...

בסוף הערב . אני יכולה לסכם את החוויה הכללית כמהנה .

יום למחרת המשיך השטף SMSים של עמרי לחברתי לפלאפון על כל מיני שטויות שהוא אומר עלי ..

ולאחר שירדתי מהרכבת חזור למרכז התעצבנתי כל כך על כל המצב וכיצד הוא מציג את עצמו כקורבן מסכן שנזרק ע"י, בעוד שהוא זה שיזם את הפרידה.

התחלנו לריב והשיחה נחתמה ב"לכי לעזאזל".

אמרתי לעצמי טוב ... אולי עכשיו הוא ירד ממני ויבין שזהו .

ואז היום , פתאום באמצע העולם הוא מזמין אותי ליום ההולדת שלו ...

אנשים WTF ?!

נמאס לי מלנסות להבין אנשים אחרים.

אין לי עצבים להיות קשובה ולנסות להתחשב בכל העולם.

אז לכל אלה שלא אמורים להיות בחיי... שיקלטו את זה כבר !

ועמרי אם אתה ממשיך לחטט לי בחיים ואתה קורא את זה ... תמצא חיים ! ותעזוב אותי בשקט !

אני יודעת שבדרך כלל אני לא חופרת כל כך , ולא מספרת פרטים כאלה ! אבל פשוט כל כך נמאס לי מהכל !

זה היה היום הכי מעצבן במשך לימודי בEPS!

סיימתי את הפרויקט ..

טוב האמת סיימתי להדפיס אותו ...

אם הוא יצא טוב ... יש כמה פאקים פה ושם

ואני מודעת לכך שזה יוריד לי ציון אבל זה ממש כבר לא אכפת לי

סיימתי היום את הפרויקט אך ורק ב17:00 !

כשהתחלתי ללא הפסקה כמעט לעבוד עליו מאתמול .

הגעתי לבית דפוס ב18:00 אחרי פקקים נוראיים בדרך לתל אביב, והדפס רצה להרוג אותי .

לא היה לי נעים שם בכלל . התכווצתי לי בכיסא לידו ואמרתי לו בקול שקט מה אני צריכה להדפיס...

באיזשהו תהליך הלך לו איזושהי עבודה שהוא עשה מה שעשה אותו עוד יותר מתוסכל ועצבני

למרות שהוא לא הוציא את זה עלי .. הוא רק העיר ומילמל לעצמו יתר על המידה בתיסכול, מה שגרם לי להרגיש אפילו יותר רע.

כבר העדפתי שהוא יסלק אותי ויגיד לי לבוא מחר בבוקר.

הוא סיים תוך פחות מחצי שעה להדפיס הכל . ואז התברר שהוא לא יודע את המחירים של הדברים ולא ידע כמה לחייב אותי .

אז כל ההדפסות שלי נשארו שם ומחר אני צריכה ללכת לפני הפרזנטציה הנוראית לבית דפוס ולקחת את ההדפסות הנוראיות

האמת שזה דיי מתסכל כבר. אין לי כוחות יותר.

התפריט שכל כך השקעתי עליו יצא על הפנים כי לא תיכננתי אותו טוב . ואין לי מושג מה אני אעשה עם זה לבסוף .

אתמול התקשרתי לחברה שלי אחרי שהייתי במכללה להראות למורה שלי את הקבצים לפני ההדפסה . שדרך אגב הוא התנהג אלי הכי באדישות ומגעילות שיש .

ופתאום היא מספרת לי שיש עוד פרזנטציה בעוד חודשיים !

רציתי לחנוק אותו !

אני הגעתי אל המורה שלי , בהתמוטטות עצבים , לחוצה, עייפה , לאחר עבודה, והוא לא הודיע לי כלום ! רק ירד עלי כמה שהוא יכשיל אותי.

כוס אמק !

אני מקללת את היום שהחלטתי ללמוד גרפיקה !

וזה מעצבן אותי כי אני התלמידה היחידה שלו שמכבדת אותו ! כן אני משגעת אותו , ויורדת עליו, אבל אני היחידה בכיתה הזאת שתמיד מגינה עליו בשהאחרות מתלוננות בפני , לפעמים שאני בעזריאלי אני קופצת לבקר במכללה וכשאני רואה אותו תמיד אני בודקת מה איתו (כל פעם הבן אדם הזה מוצא מצב בריאותי רע אחר להיות בו) ולפעמים אפילו מביאה לו דברים שנקנים מהכסף שלי כשאני רואה שהוא לא במצב טוב כל כך.

אבל זאת כנראה התודה שאני מקבלת , יחס של ציניות שמגיעה להעלבה , וחוסר התחשבות מוחלטת בחוסר הישגים שלי . הוא מציגו שאני אכשל . מה שכנראה יקרה מחר.

אני מרגישה ממש מושפלת ממנו כרגע !

ובכלל לא בא לי ללכת מחר לפרזנטציה. שהרי אין לי בשביל מה.

נאמר לי היום שאני חושבת יותר מידי ...

מתברר שלחשוב על העתיד זה דבר שיכול להזיק יותר להועיל .

אני מודעת לעובדה הזאת . אבל קשה לי להימנע מכך .

אני תמיד מעדיפה לדעת כמה צעדים קדימה. לדאוג לעצמי כדי שאני אהיה בטוחה.

ברמת העיקרון אני פחדנית . אני מודה בכך. אני לא חזקה כמו שכולם חושבים . אני פשוט מודעת יותר מידי לסביבה שלי ועתיד.

כשאתה ילד ואתה במסגרת שלא בשליטתך ואתה מקבל הוראות אתה בכוח מנסה ללכת נגד , מתוך מרדנות אבל האמת היא שאתה נהנה להיות ראש קטן ושיחשבו בשבילך ... יש כאלה שמוצאים דרך עד היום לעשות את זה.

אני לא יודעת אם אני מתגעגעת לזה כביכול או שאני מעדיפה את עכשיו שאני מבינה ויודעת וחושבת בשביל עצמי.

לפעמים אני רוצה שמישהו יבוא ויגיד לי :"את צריכה לעשות ככה וכהה בחייך , ואז את תהיה פה ושם בעתיד שלך , זה העתיד שלך . לשם היית אמורה להגיע כל חייך..."

אבל אף אחד לא אומר . וההפך כשמישהו "מייעץ" לי מה לעשות אני מתרגזת ומייד מתנגדת בתוקף לאיזושהי עזרה.

אז כנראה שאני צריכה להרפות...

יש לי ידיד, הוא בן 22 אני חושבת , עובד כל היום כמו "תאילנדי", ככה הוא צוחק על עצמו, קורע את עצמו בעבודה פיזית 13 שעות ביום. מרוויח לא רע בכלל וחוסך לא מעט אבל מצד שני ... כל יום הוא יוצא , בקושי ישן , מנסה להנות כל הזמן , שינה בשבילו היא המוות וכשהוא ימות הוא ישלים פערים כנראה...

קם כל יום ב6-7 בבוקר והולך לישון במקרה הטוב 3 לפנות בוקר.

אבל הוא נהנה מהחיים שלו.

מה אני יכולה לספר על החיים שלי ?

אני עובדת ובקושי מרוויחה משהו , וגם אני לא לגמרי יודעת מה אני עושה עם הכסף הזה , כי להגיד שאני באמת נהנת ממנו אני לא יכולה להגיד גם כן . לחסוך אני מפסיקה החודש. החיסכון ההוא כבר איבד לו את המטרה ועיניין. אני רוצה לבזבז את הכסף הזה על דברים שאני נהנת לעשות . לא רוצה לחסוך . אולי הגיע הזמן שאני אהיה " בזבזנית" כמו שאימא שלי אומרת ... אבל הפעם באמת . על עצמי ועל ההנאות האמיתיות שיגרמו לי לחייך.

לידיד הכי טוב שלי יש יום הולדת בחמישי הקרוב . הוא יהיה עדיין בקורס הכנה לקצונה... ואני לא אראה אותו בשבועיים הקרובים..

20... המספר הגדול ... 

ואני רק חודש ו9 ימים אחריו ...זה מלחיץ...

עליו למשל לא התקמצנתי ... קניתי לו את הדברם שהרגשתי שיעלו על פניו חיוך , שהוא יאהב ושישמשו אותו ביום יום ...

נגיד שביזבזתי עליו משהו כמו המשכורת הצבאית שלו ...

הכנתי לו שתי ברכות . האחת מצחיקה והאחת מתארת את המערכת היחסים שלנו במשך ה3 שנים שאנחנו מכירים . אחרי שדיברתי איתו היום בבוקר הוא סיפר לי שהוא קרא אותן ושהוא לקח אותן איתו לשטח לקרוא אותן שוב ביום ההולדת כי זה גרם לו להרגיש טוב.

כשראיתי כמה הוא אהב את המתנות ואת החיוך שלו והחיבוק החזק שהוא הביא לי אחרי זה אני הרגשתי באמת מעט אושר.

לתת לו, למישהו שיקר לי מכל, גרם לי להרגיש מאושרת.

לא היה אכפת לי הסכום הכסף שביזבזתי. ברגע שהוא חיבק אותי זה היה שווה הכל.

הייתי רוצה לארגן לו משהו, מסיבה אמיתית. אבל לצערי אני לא מכירה את החברים שלו . אנחנו מן סוג של ידידים פרטיים אחד של השניה. הכרתי בעבר 2-3 חברים שלו אבל לא היכרות מעמיקה יותר מידי בשביל ליצור איתם קשר להכין לו משהו ... אז זה קצת מבאס אותי ...

אז הגיע הזמן כנרא הלחיות בשביל עצמי בהווה ולא בעתיד ... אם זה נשמע הגיוני או לא ... אני כנראה אתחיל לעשות את זה...

לילה טוב לכולם...