מה אני עושה? כאן? עכשיו? על פני יקום ?
למעשי אין תשובה, אין סיבה.
אני לא יודעת מה אני מחפשת יותר, אני אובדת בין רצונות של אחרים, ממני.
אך נראה שנעלם הרצון שלי.
אינני מודעת לאותו הרגע שכך אבדתי, אותו היום שאיבדתי את רגשותי ורצונותי,
אל החלטותי הבטוחות, שלהן הקדשתי זמן ממושך בחשיבה.
עולמי נראה של אחר, חיי הם סיפור חיצוני המוכר, אך לא לי.
מתי זה קרה? אינני יודעת.
מתי הכל יחזור לקדומותו? גם לזה אין תשובה.
הדבר היחידי שנותר לי לעשות הוא מלחכות, שחיי יחזרו למסלולם, שאבין את מעשי,
שאבין את מקריות חויותי, ושאדע כיצד להתמודד עם העובדות הללו ללא הסתייגות, ללא כעס וטינה.
אני מחכה עוד לאותה התשובה, שתבוא ממני ולא מאותו אביר על סוס לבן.
אני יודעת שחיי הם יצר מעשי ועמלי, ולא אגדה שתסופר עם סוף טוב.
חיי יהיו חיי כשם שאני אגרום להם להיות, ולא מידי הסובבים שרוצים עוד לשנות.
אך עדיין אני מחכה, לאותו הרגע שאני אמצע את התשובה, את הרצון להתמרד;
מחיי העצלות, ההרגל, והשכחה. שחיי הם יצרי ולא נתונים בחסדי החברה.
אך למרות הכל אני מוצאת את עצמי מחכה, ולא מנסה לקחת אחריות על הידרדרותי,
על מצבי, ועל חיי.
כי כנראה שלמרות הכל, אינני יודעת כיצד להיות אחראית, אינני יודעת לחיות את החיים.
רק יודעת לחכות, להימצא באותו המבוא, לקראת משהו שאם יתמשך כך לא יבוא לעולם .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
