היקום על פי עוז

קרן הודיעה לי כבר לפני שבוע וחצי שהיום יש לנו מסיבת הולווין שהיא רוצה ללכת אליה, מבחינתה היא הודיעה לי את זה בשביל שאני לא אתן לה תרוץ ברגע האחרון, ומבחינתי היא נתנה לי זמן לחשוב על תרוץ טוב למה אני לא רוצה ללכת.

  איפה שהוא היום אחרי הצהרים קרן שאלה אותי למה אני הולך להתחפש. הדבר האחרון שרציתי לעשות, מלבד ללכת למסיבה כמובן, היה להתחפש. אז בתור פשרה הגענו למסקנה שאני ישים כובע של קאובוי (שזה בדר"כ מה שאני עושה בפורים) ואני אהיה קאובוי. למרות שמצאתי תרוץ די טוב (בת דודה שלי בדיוק הגיעה מסן פרנסיסקו לסוף השבוע ולא ראיתי אותה מאז שהגעתי לארצות הברית) לא היה לי את הלב לאכזב את קרן, והחלטנו ללכת. 

המסיבה היתה אצל חברה של חבר, בבית ענקי, שלכבוד המסיבה הושקע בו הון רציני לעצב את המקום. האמת היא שהם עשו עבודה מעולה וזה די היה נראה כמו החדר הזה של המכשפות בלונה פארק בארץ רק מושקע.

הגענו למסיבה עם זוג חברים שהכרתי לראשונה היום, ועוד חבר של קרן שאני כבר מכיר מאז הביקור הראשון שלי באל אי לפני שלוש שנים.  למסיבה הגיעו משהו כמו ארבעים אנשים, והיה שם אוכל מכל הסוגים ובכמויות אדירות. הבר היה לתפארת, ולמעט העובדה שאני הייתי הנהג, לא היו לי שום בעיות איתו. האנשים היו סופר חברותיים, מה שמאד הפתיע אותי. בארץ לדוגמא, אם אתה נמצא במסיבה אתה מדבר עם האנשים שהגעת איתם, עם אלו שאתה מכיר, ואולי עם מישהו שהגיע עם מישהו שאתה מכיר. פה כולם עובדים, תוך שניה אתה מותקף בכמה ידיים שרוצות ללחוץ את שלך, לכולם איכפת משלומך, ולמשך כל הערב כולם עושים "מינגלינג" מתערבבים היטב אחד עם השני, מחליפים כרטיסי ביקור, שותים משהו ביחד ומנסים להנות.

יכול להיות, שמהטון של הדברים זה נשמע כאילו אני מתלונן. אז בערך, אני מאד מעריך את מה שהיה היום במסיבה, זה היה מאד נחמד, ויכל להיות מאד כיף אם היה לי את המצב רוח הנכון. אבל האמת היא שמה שרץ לי בראש רוב הערב היה "חברים חדשים, ממש אין לי כח לזה", משהו בי השתנה בשנים האחרונות, לפני שלוש שנים הייתי שמח להכיר כל בן אדם חדש, היום אני מחפש את הישן והמוכר, את אלו שאני מכיר ויכול לשחרר את הרסן לידם, פתאום אין לי ממש את האנרגיות לכל התהליך הזה של הבנייה. אני מתאר לעצמי, שמבחינתי באתי לאל אי בשביל לעבוד, לא לבנות חיים, וכשאני צריך לבנות חיים משהו בי בפנים מתנגד. אני כמובן מתרץ את זה בזה שהמתכון שלי להנאה הוא כמה שפחות קירות (טבע) וכמה שפחות אנשים, אבל האמת היא שאני חושב שבזמן שאני כותב את השורות הזה קלטתי בדיוק מה הבעיה.

נסיים רק בלהזכיר שבגלל שאני נשוי עכשיו, אני חייב להתחשב גם במה שקרן רוצה, והיא קצת יותר נורמלית ממני בקטעים האלו, הולכת להיות לי הרבה מאד עבודה בנושא הזה, הרבה מאד עבודה...