אז ממש נכנסנו לקטע (קרן ואני), כל שבוע אנחנו מבצעים שני אימונים ומשחק אחד.
מי שעוד לא היה במגרש גולף צריך ללכת פעם אחת לפחות בשביל להבין את ההתלהבות שלי. כל כך יפה שם, זה מדהים.
מדשאות ענקיות, עצים מרהיבים, בריכות מלאכותיות שנראות פראיות לחלוטין, והכל כל כך שקט, אפשר לחשוב שאתה בפלנטה אחרת.
אבל למי שזה לא מספיק, יש סיבה עוד יותר טובה ללכת. המשחק הזה דורש ממך, יותר מכל משחק אחר שאני מכיר, שימוש באינטלגנציה הריגשית שלך. אתה צריך לחשב את המרחק שהכדור עובר, את הזוית של המקל, להכניס את זה לתוך איזה תא בראש ואז ליצור מזה את הרגש הנדרש ביד, ממלכת מחשבת ממש.
עד עכשיו אני די בינוני, יש לי מכות מאד יפות, אבל יש לי רגעים שאני עושה את כל התנועות לא נכון, ואז נענש בכאבים בגב, ובכדורים במים או כמו שהיום קרה לי, נתקע לי כדור על העץ, פשוטו כמשמעו, הכנסתי מכה עם כל הלב, הכדור הלך מאד גבוה, נתקע בעץ, ולא חזר. אך בכל זאת לא לדאוג לי, כמו שסבא של קרן ניחם אותי, מעטים השחקנים שהצליחו לתקוע את הכדור שם למעלה מבלי שהוא לא יירד, אני כנראה ממש כישרון. מה שכן, וזה ממש הפתיע אותי, קרן התגלתה בתור כשרון מלידה, בעוד שהכדור שלי נכנס למגרש אחר וסבא של קרן נאלץ להתנצל קרן פוגעת ישר איפה שהיא צריכה. היא עושה את התנועות כאילו היא דוגמנית של ערכת גולף, וכל פעם שמעירים לה משהו, בפעם הבאה הטעות הזאת כבר נעלמה. (שלא כמו אצלי, שבפעם הבאה אני מוסיף עוד טעות, לטעות הקיימת כבר).
בכל מקרה, אני לא מתייאש כמובן, אבא שלי תמיד אמר שעוז הוא סלו סטארטר, אני תמיד מתחיל לאט, אבל בסוף אני חזק מקדימה.
זה שקרן נכנסה חזק פנימה, מבטיח לי פרטנרית מעולה למשחק, שלא נדבר על זה שיהיה לי הרבה יותר קל לשכנע אותה ללכת לחופשות עם מגרשי גולף, ממש ממש מזל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
