היקום על פי עוז

אז כמו שכבר עידכנתי, אני פותח בימים אלו עסק שמקשר בין חברות קבלנות ללקוחות דרך האינטרנט. הרעיון פשוט, אני לוקח מלא חברות קבלנות קטנות, מאחד את כולם בייחד, ואז נותן להן כח שמאפשר להן להתחרות בפרסום בחברות גדולות מאד שהערוץ פרסום המרכזי שלי הוא האינטרנט.

בזמן שאני אחראי על אתר האינטרנט, על המימון ופגישות העסקים, קרן אחראית על כל נושא האופטימיזציה של מנועי חיפוש (מי שמכיר מגניב, מי שלא, ימות משיעמום, אז לא ניכנס לפרטים) ועל נושא השיווק של העסק. הלו"ז הוא די פשוט, בשבועים הקרובים אני מסיים את האתר, קרן בינתיים בונה את הקמפיין השיווקי, ואז אנחנו מתחילים את גיוס החברות (שאיך אנחנו עושים את זה אמור להיות הסיבה שהעסק צריך להצליח, אז אני לא ממש אכתוב על זה), אחר כך נעשה חודש של מלא מלא פגישות, ואז נרים את קמפיין השיווק ונתחיל להריץ את העסק.

ההרגשה של העשייה מתחלקת לשניים, מצד אחד אני מאד מאד נהנה, תמיד חלמתי על לקום בבוקר להתיישב במשרד, ולחשוב על איך אני רוצה לקדם את העסקים שלי (גם אם זה רק עסק אחד כרגע...), מצד שני יש הרבה רגעים של לחץ.

בשביל להגיע רחוק צריך לעבור הרבה, אני יודע את זה, ומבין את ההגיון הפשוט שבזה, לכן אני ללא ספק מוכן לצעידה הזאת. אבל בשביל להגיע גבוה צריך גם לטפס, וזה לא דבר קל. יש לקיחת סיכון שמפחידה מאד, במיוחד שמבינים את ההשלכות של הדבר הזה אם הדברים לא יילכו. והכי גרוע, יש מאבק פסיכולוגי אמיתי בינך לבין עצמך, מאבק שבו אתה מתמודד עם מה אתה באמת חושב על עצמך, אתה מספיק מוכשר להוביל דבר כזה, או לא?.

  יש רגעים שאני מרגיש שאין סיכויי בעולם שמה שאני רוצה לעשות יצליח, שעדיף לחזור בי, למצוא עבודה ולקחת סיכונים שיהיה לי יותר ניסיון. מצד שני, שעה אחר כך, אני יכול להרגיש שזה הרעיון הכי טוב שאי פעם היה למישהו, ושזה חייב לעבוד, צריך להמשיך להשקיע את הזמן ולמצוא פתרונות למה שנתקעתי בו. הכל פשוט תלוי במה אני מתרכז בזמן שאני חושב על הנושא, ובשביל לעבור את המכשולים האלה, כלומר שאני נתקע בהם, אני חייב לעבור ממחשבת מיקרו למחשבת מאקרו, ואז אני נרגע קצת. אבל אולי הדבר שהכי קשה בנושא הזה, הוא שאין לי מושג אם מה שאנחנו עושים הוא טוב או לא טוב, אני חושב שהוא טוב, קרן חושבת שזה יעבוד, אבל אין לנו באמת מושג. נגלה את זה רק אחרי שנשקיע הרבה מאד כסף בזה, למעשה את כל מה שיש לנו.