היקום על פי עוז

שמעון פרס הוא הדוגמא לכך שהעם שלנו, הוא עם כפוי טובה, עם המבט עמוק בתוך האדמה,

 שרק מחפש להיות צודק ובצד של המנצח.

הוא הדוגמא לכך, לא כי לא בוחרים בו, זה לגיטימי, אלה כי מעדיפים להתרכז בזה שהוא מפסיד ולזכור לו את זה בהתלהבות של ילדים קטנים במקום להסתכל על מה האיש הגדול הזה עשה בשביל המדינה הזאת, להזדהות עם הכאב שלו, ובטח שלא לעשות מזה בדיחה.

שמעון פרס עובד בשביל הציבור הישראלי משנת 1948, הוא תרם תרומה מכרעת ליכולת הגרעינית של ישראל, טיפח את התעשיה הצבאית והאלקטרונית והניח את היסודות לתעשייה האווירית. הוא היה שר ביטחון, חוץ, תקשורת, תחבורה וראש ממשלה. ובכל אחד מהתפקידים האלה עשה פעולות משמעותיות.

בנוסף לזה, הוא הפוליטיקאי היחידי שאני מכיר, שאחרי ההפסד למתחרה שלו (רבין) התייצב מאחורי רבין והוביל איתו כתף בכתף את רעיון השלום, בשבילו הרעיון היה הרבה יותר חשוב מהכבוד, הרעיון הוא מפעל חייו האמיתי, לא התפקידים שהוא עושה.

כואב לי עליו, כי אנשים לא יודעים מי הוא, ולא רוצים לדעת. הם רוצים לצהול כמו איזה עדר, שמחים שיש להם על מי להצביע כלוזר ומבסוטים מעצמם שהם חשבו שהוא לא מתאים באמת. אבל מי שמקשיב לפרס, מי שמחכה לראיונות שהוא נותן ולדברים שהוא אומר, יודע איזה איש חכם יש לנו פה, בלי שום קשר לדעות פוליטיות (מה הדעות הפוליטיות קשורות לבן אדם? בסופו של דבר כולם עובדים בשביל אותו הדבר, לקדם את המדינה הזאת).

ביום העצמאות האחרון, רואיין פרס ב"ארץ נהדרת", ואמר כי העתיד של ישראל חייב להיות במדע, במכוני מחקר, אנחנו צריכים לפתח את הילדים שלנו להיות כולם פרופסורים, ולייצא מידע, זה מה שהעם שלנו צריך לעשות. כמה חבל, שאותו עם בדיוק לא מבין כמה פרס צודק, כמה חבל.

על פרץ יש לי הרבה מה להגיד. אני לא מכיר אותו יותר מדי, קראתי את הרזומה שלו אבל לא יותר מזה. אבל ממה שראיתי עד היום הוא הסכים להקריב אלפי אנשים בשביל להציל אלפי אנשים אחרים ולהיחשב גיבור, מבלי באמת להתחשב לאלו שהפסידו (עם שביתות של בריונים), הוא החזיר את הארץ הזאת לתחילת המאה עם השביתות המטופשות שלו, שהרווח היחידי שנוצר מזה היו הרעש שהוא עשה והשם שלו (לא זוכר על הישגים של ממש מהשביתות המטופשות האלו, כן זוכר את הנזק שזה עשה לייצוא, לייבוא ולצמיחה).

כתבתי את זה כבר פעם, ואני כותב את זה שוב, אחרי ששרון ופרס הולכים אנחנו נשארים לבד. בלי מנהיגים של ממש, בלי אנשים מהדור ההוא, הדור המדהים ההוא, רק עם הפופוליסטים, הקומבינטורים, הילדים האלה שמשחקים עם החיים שלנו.