לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

היקום על פי עוז


"מה שחשוב באמת זה לא להפסיק לשאול." אלברט אינשטיין.

כינוי: 

בן: 48





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


12/2005

חתונה אמריקאית


אז אחיו של החבר הכי טוב של קרן התחתן השבוע. החתונה הייתה בבית כנסת מפואר באחד מהרחובות היותר מפורסמים באל אי.  בשבילי זו הייתה החתונה האמריקאית הראשונה שלי, וזה הספיק לי, בשביל להבין שאין מה להשוות בכלל לחתונות הישראליות.

המשפחה של הכלה, היא משפחה מאד עשירה ולכן החתונה הייתה ברמה מאד גבוהה בסגנון "בלאק טיי" (או במילים שגם אני מבין, המוזמנים מתבקשים להגיע בשמלות וחליפות שחורות עם עניבה. למרות שכבר הסכמתי לשים עניבה, שנייה לפני שיצאנו לאירוע, אמא של קרן אמרה לי שאני לא באמת חייב. וכך מיהרתי להוריד את העניבה, וכך גם הייתי הגבר היחידי! שלא היה עם עניבה בכל האירוע. (נשמע קצת משפיל, אבל כאילו שמישהו באמת שם לב אלי, הייתי די מבסוט).

 

בית הכנסת לא דמה לשום בית כנסת שאני מכיר, אך הוא ללא ספק דומה לכמה כנסיות מפוארות שביקרתי בהן. בשביל להסביר את מבנה הבית כנסת צריך לדמיין אולם בגודל של מתנ"ס, רק מאבן ושיש ונורא נורא מפואר. ישנו שביל של שלושה מטר במרכז החדר, שביל שחוצה את כל האולם לאורכו, ומצדדי השביל ישנם מעין "יציעים". ספסלים, ספסלים, כאשר הספסלים הם ספסלי בית כנסת, והם בנויים שכל ספסל יותר גבוהה מהספסל שלידו. לחתן היו שבעה שושבינים, שלבשו טוקסידו, פפיון וחליפה (ואת הכל בחרה הכלה, אך השושבינים שילמו), לכלה היו שבע שושבינות שלבשו שמלה סגולה.

במרכז השביל הייתה חופה שבה התבצע הטקס. ככה שהחופה בעצם התבצעה במרכז האולם הזה, שמסביב יש את כל האורחים. החופה עצמה דומה יותר לטקס הנוצרי כאשר הזוג והרבי נמצאים עם הגב אל האורחים ועם הפנים לכיוון ארון הקודש. הבית כנסת הנו רפורמי ולכן כולם יושבים עם כולם, ומעטים היו שם עם כיפות.

 

כמה דברים מעניינים מהחופה. הכלה קידשה גם את החתן, הרבי לא אמר לא אחת משבע הברכות, ומה שהכי הפריע לי, החתן לא אמר "אם אשכחך ירושלים..." זה הפריע לי, כי מצד אחד זה היה צבוע להגיד את זה שהחתונה מתבצעת בגולה, אבל מצד שני זה איפה שגם אני נמצא.

 

אחרי החופה, עוברים לאולם אירועים שנמצא באותו המבנה של בית הכנסת, ושם היה אוכל, נאומים, ריקודים, אוכל, ריקודים, וב-24:00 בדיוק, סגרו את הבסטה ושלחו אותנו הבייתה.

 

היה ממש כיף אני מודה, אבל אני מעדיף את החתונה הישראלית. בזמן שפה הייתה לי את התחושה שהכל הושקע בשביל שניתן כבוד לחתן ולכלה, בארץ התחושה שיש לי תמיד, היא שהכל הושקע בשביל שיהיה שמח, וההבדל הקטן הזה, יוצר הבדל ענקי בתחושה שהחתונה משאירה אחריה.

 

נכתב על ידי , 7/12/2005 06:09  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



18,554
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , החיים מעבר לים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לעוז בעולם אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על עוז בעולם ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)