היקום על פי עוז

בעוד העולם עומד נפעם לנוכח שריפת השגרירויות בסוריה, מרבית העם הישראלי אפילו לא מרים גבה.

כבר שנים שאנחנו משקיעים את מיטב כספינו בשביל להעביר את המסר שהאויבים שלנו הם לא אנשים רציונלים, הם לא בעלי תרבות מערבית, יש באמת בעיה לדבר איתם, אבל אף אחד לא מאמין. עכשיו אנחנו מגלים שכל מה שהיינו צריכים לעשות הוא לשים קריקטורה אחת קטנה וזהו, יכולנו לחסוך כל כך הרבה זמן וכסף. ההפגנות של האיסלאמים בעולם משחקות לרעתם, עכשיו כולם יודעים מי הם באמת. הייתי חושב שזה יגרום לי להרגשה טובה יותר, אבל האמת היא שזה רק גורם לי לחיזוק תחושת הייאוש הכוללת מהמצב, האנשים בעולם לא הולכים להסיק את המסקנות הבונות מהסיפור הזה, הם הולכים להסיק מסקנות שרק הולכות לדרדר את המצב. אני שמח שהמסר הישראלי עבר סוף כל סוף, אבל אני עצוב כי הוא עבר בצורה שמקוממת ושיכולה רק להחריף את המצב, וזה לא האינטרס של אף אחד.

המנהיגות האיסלאמית לא יכלה לקבל משהו יותר טוב מהקריקטורה שהאירופאים נתנו לה בשביל לחזק את כוחה. יש להם הרבה מאד שנאה בארצות שלהם והם היו חייבים למצוא דרך לנווט את זה החוצה ולקצור פירות מכך. הקריקטורה הייתה כלי משחק נהדר בשבילם, כי בוא נודה בזה, זאת הייתה קריקטורה מטופשת שנגעה בנקודה שרגישה מאד למיליארד איש, זהו לא חופש הביטויי זהו חופש ההקנטה וזהו בדיוק מה שהמנהיגות האיסלאמית מזהירה את נתיניה בפניו, חופש הביטויי הוא דבר נוראי!!. אנחנו יודעים שחופש הביטויי נועד על מנת לקדם את האנושות אבל הנה לכם הוכחה חייה לטענות המנהיגות האיסלאמית, חופש הביטוי מוביל להתדרדרות מוסרית, לזלזול בדברים קדושים. בכל מקרה, המנהיגות האיסלאמית קיבלה הזדמנות מעולה להפגין כח ברחוב הערבי, יש להם סיבה טובה לכך, כבוד הנביא (ובתרבות שלהם כבוד זה דבר מאד חשוב!) בסכנה.

הפנאטיות של מנהיגי האיסלאם לא יודעת גבול, בשבילם זה לא כבוד הנביא, זאת בסה"כ הזדמנות לצבור עוד כח. לגבי האנשים עצמם, אלו שנמצאים בהפגנות, הם רק מוציאים זעם. אני לא חושב שלרובם באמת איכפת מהקריקטורה של מוחמד (אם המנהיגות שלהם הייתה אומרת להם להבליג הם היו פשוט מבליגים), יש להם הזדמנות להוציא את כל הזעם שאגור בתוכם וזה מה שהם עושים.

בספרו 1984, ג'ורג' אורוויל מתאר את החברה האנושית תחת משטר דיקטטורי הדוק. אחת משיטות המשטר, שהוא מתאר בספר, לחזק את מעמדו, היא הפגנות של כעס ושנאה. המשטר מארגן הפגנות של כעס ושנאה, הוא נותן לנתיניו להתפרע, לקלל, לצעוק, למרוט את השערות והוא כל פעם דואג לתת להם אויב אחר, העיקר שייפרקו את כל מה שהצטבר אצלם, ושכולם ייראו יש אוייב שנוא באמת, חייבים להישאר מאוחדים אי אפשר לטפל בבעיות הפנים, יש בעיות לחוצות יותר מבחוץ!.

ההפגנות בעולם הערבי הם פועל יוצא של ההגיון הדמיוני של 1984. העם הערבי חי במשטרים שנואים, שהסיבה היחידה שהעמים שלהם לא מתנגדים להם, היא העובדה שיש להם אויב משותף, אויב יותר שנוא, המערב ומנהיגם היהודים. ההיסטוריה כבר הראתה שאפשר לקחת את העם הכי תרבותי בעולם, ותוך עשרים שנה להפוך אותו להיות הכי ברברי. כל מה שצריך הוא שלעם יהיה תנאים קשים, ושאיזה מנהיג מטורף שיימצא את מי להאשים. תוסיפו לזה את כלכלת המלחמה שאפשר לבנות מהשנאה, והנה לכם מדינות שמספקות עבודה לכל התושבים, וכל תנאיי החיים משתפרים. התהליך הזה כבר קורה, אנחנו חייבים למצוא דרך להפסיק את זה.

המלחמה הבאה, זאת שכבר התחילה היא בין המערב לבין המזרח, המערכה העיקרית היא בישראל והיא כבר רצה קרוב למאה שנה. אפשר לחכות כמה שנים, להמשיך לתת למדינות הערביות להתחמש עוד יותר, ואז להיכנס לסיבוב שיחריב את האנושות. אפשר להתקיף כבר היום, לקוות שההתלקחות לא תשרוף את כל העולם, ושהאנושות תוכל לסיים את המלחמה הזאת בלי החרבה.

אני מאמין בפתרון אחר. המערכה הנוכחית חייבת להיות על דעת הציבור הערבי. חייבים למצוא את הדרך להגיע אליהם ולהציג את השחיתות של המשטרים שלהם. חייבים למצוא דרך להוציא לאור את הבלוף של המנהיגות הערבית שחיה כמו מלכים וקוראת לסגפנות, חייבים להראות שהמנהיגים שלהם משקרים בלי הרף לגבי מה שקורה בעולם המערבי, חייבים לתמוך באופוזיציות שנמצאות באותם מדינות, על ידי כספים וייעוץ מומחים, וחייבים למצוא דרך שתעשה את התעמולה. חייבים לרכז את מיטב המוחות בעולם (בדיוק כמו שעשו על מנת לפתח את פצצת האטום), לשבת ולמצוא את הדרך להגיע אל הציבור הערבי, ולגרום לשינויי מבפנים. צריך לגרום לשנאה העצומה שלהם לקבל מסלול חדש, להפנות אותה נגד המנהיגות עצמה. חייבים להיות דרכים לעשות את זה, תמיד יש.

 המצב הוא לא קל, אני מודה. יש כאלה שיסיקו שבגלל שהמצב כל כך מסובך אין ברירה אחרת מלבד לצאת למלחמה.

אני מסכים עם אותם אנשים שקשה מאד למצוא פתרון, אבל אני מאמין עוד יותר שמלחמה היא איננה פתרון אמיתי. מלחמה היא השלב בו אחד הצדדים רוצה להשיג "יד יותר טובה" אז הוא יוצא להילחם ובכך בעצם "מערבב את הקלפים". אחרי המלחמה ממשיכים בדיוק מאיפה שהפסקנו, זה תמיד היה ככה. אם בסופו של דבר תהיה מלחמה, צריך להקדים אותה בגלל פערי הכוחות הנוכחי, אני די מסכים עם זה. אבל לדעתי יש עוד זמן  עד הנקודה הזאת, המערכה הנוכחית עוד לא נגמרה. חייבים להיות יצירתיים, המחיר האלטרנטיבי הוא מכת מוות לכלכלה האנושית, מכת מוות להתקדמות הנוכחית, מאות אלפי הרוגים, ואולי אפילו החרבת האנושות. לפני שנכנסים למערכה שכזאת, צריך לנסות הכל, משהו חייב לעבוד. ככה זה בחיים, שמישהו עובד קשה אבל עושה את זה חכם, הוא משיג את המטרות שלו, זה נכון לכל דבר, מהדברים הקטנים והפשוטים ביותר, ועד הדברים הגדולים והמסובכים ביותר.