בזמן האחרון אני נתקל יותר ויותר באנשים שלא ממש סגורים על מה קורה עם החיים שלהם, שלא סגורים על מה הם רוצים לעשות עם הזמן שלהם. אנשים שונים, עם רקע שונה, גיל שונה ומעמד כלכלי שונה, כולם שותפים לשאלה בלי התשובה הזאת, מה הם באמת רוצים לעשות עם החיים שלהם.
לא יודע למה אנשים חושבים שיש תשובה לשאלה הזאת, מעניין מי שיכנע אותנו שכל אחד מאיתנו יימצא את הפינה שלו וייעשה את מה שהוא רוצה לעשות בסופו של דבר. החיים לא עובדים ככה, החיים נותנים לנו כמה שנים של חסד בהם אנחנו מדמיינים לעצמנו איך אנחנו מגיעים למימוש עצמי, ואז זה נגמר ואנחנו צריכים לקחת אחריות ולעשות את מה שאנחנו חייבים לעשות. החלומות שלנו הם כמו אוויר והחיים שלנו הם כמו בלון. ומרבית האנשים מנפחים את הבלון שלהם בלי פורפוציות עד שהם לא יכולים יותר ואז הם משחררים אותו, רק בשביל לנער את החיים שלהם כמו בלון מלא אוויר שהרגע שוחרר לחופשי.
אחרי שהאוויר יצא והבלון מונח חזרה על הקרקע, כולנו מתחילים לקחת אחריות ולעבוד, לייצר כסף, כסף על מנת שנוכל להגיע להישגיים חומריים, שיבטיחו לנו הגנה מפני רעב וקור. אחרי הכל, בעידן שאנחנו חיים בו, כסף הוא האמצעי שצריך על מנת לקדם את העולם הפיסי שבו אנחנו חיים, והעולם הפיסי שלנו חשוב ליציבות הנפשית שלנו שחשובה להשגת אושר.
האמת היא, שהעובדה שיותר ויותר אנשים מתעסקים בשאלה הזאת, לא באמת אומרת שיותר ויותר אנשים מתעסקים בשאלה הזאת, אלא אומרת שכנראה אני מתעסק יותר בשאלה הזאת, ולכן אני שם לב לכך שאותם אנשים שתמיד מתעסקים בשאלה הזאת מתעסקים בה. כבר כתבתי בעבר שאנחנו רואים רק את מה שאנחנו מכירים, אז זה הזמן להוסיף, שמתוך מה שאנחנו מכירים אנחנו רואים בעיקר את מה שאנחנו חושבים עליו באותו הרגע, אנחנו מחפשים את ההזדהות הסובייקטיבית באירועים שקורים לנו. בכל מקרה, בזמן האחרון אני באמת מתלבט לגבי השאלה הזאת. הגעתי למצב בו העסק דורש ממני יותר ויותר אנרגיה, והאנרגיה הזאת באה על חשבון הקריאה והלימוד העצמי שלי. בעקבות זאת התחילו להטריד אותי מחשבות לגבי מה אני באמת עושה עם הזמן שלי. אין לי ספק שמה שאני באמת רוצה לעשות הוא לחקור, לחקור פילוסופיה, העונג שיש לי מלהרהר על הדברים שאני קורא, והעומק שאני מצליח לצלול לתוך ספרי הפילוסופיה מעניק לי משמעות שקשה לי להאמין שיש משהו אחר שיוכל להתחרות בזה בטח לא העולם העיסקי. מצד שני, אין לחם אין תורה, אני יודע את זה, ומאמין בכל ליבי שכל אדם צריך לפרנס את עצמו ואת משפחתו, ואני לא ממש רואה איך העולם הפילוסופי מאפשר לי את זה.
מצד אחד לאדם כמוני שמאמין באמת אובייקטיבית, חקירת האמת אמורה להיות הדבר הכי נשגב שהוא יכול לעשות עם הזמן שלו. מצד שני, אני חושב שחקירת האמת היא זכות, זכות שניתנה לאלו שיש להם את כל האמצעים לעשות את זה והאמצעים החומריים הם חלק מזה. מבחינתי, בשלב הזה בחיים, לקיחת האחריות על החיים שלי יותר חשובה מהאמת שאני מעוניין לרדוף. לקיחת אחריות משמעותה הכנת השטח להביא ילדים לעולם, ילדים שלא יסבלו ממחסור כי אבא משחק את המשחק שהוא הכי אוהב. למרות זאת, אני יודע מצויין, החיים שלי יגמרו בשלב מסויים, בזמן שהאמת שאני מדבר עלייה תמשיך לנצח, ומבחינת משמעות אובייקיבית, האמת היא הרבה יותר חשובה ממני או הילדים שלי, פשוט במקרה שלי, המשמעות הסובייקטיבית עדיין יותר חשובה לי.
יכול מאד להיות, שכל אותם פילוסופים גדולים, שחלקם הגדול ידוע גם בשל חוסר היכולת שלהם להשתלב בחיי החברה סביבם נובע בדיוק מהנקודה הזאת. אותם פילוסופים בחרו להעדיף במשמעות האובייקטיבית מאשר במשמעות הסובייקטיבית, ויכול מאד להיות שהבחירה הזאת הרחיקה אותם מהאנושות ואיפשרה להם בסופו של דבר להגיע לאותו עמוק שהם צללו עליו.
הפתרון שלי כרגע, הוא לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. התוכנית שלי היא לעבוד כמה שנים על מנת לצבור מספיק רכוש שייאפשר לי לחקור ללא הפלונטר שאני נמצא בו כרגע. החשש שלי הוא שעל מנת לצבור מספיק רכוש, אני צריך להשקיע כל כך הרבה אנרגיה עד שלא יהיה לי מספיק אנרגיה להמשיך בלימוד העצמי ואם אני לא אמשיך בלימוד העצמי, אז גם אם יהיה לי את הרכוש שייאפשר לי לחקור בעוד כמה שנים, לא יהיה לי את היידע הנדרש.
אני כמובן יכול להמשיך את ההתלבטות הזאת לעוד כמה דפים טובים אבל אני בסך הכל משלה את עצמי. התשובה הנכונה מבחינתי היא להמשיך עם הפן העיסקי, ולמעשה כל דרך אחרת לא תהיה רציונלית ומעשית. בזמן שאני מאפשר ללוגיקה ולטיעונים חזקים לקבל משקל ולכן לאפשר לנושא הזה בכלל להישקל, אני משלה את עצמי כי המציאות הביאה אותי למצב בו אני צריך לקחת אחריות ולדאוג לעתיד שלי. אין לי באמת שתי אופציות, יש לי את המציאות ואת החלום, והדרך הנכונה היא לדבוק במציאות ולהכין אותה להיות מתאימה לחלום. הסיכויי היחיד שלי לממש את החלום הוא להמשיך בדרך שאני הולך בה כרגע, ולקוות שעם עבודה טובה ועם מזל, אני אצליח לאכול את כל העוגה. עושה הרושם שאני מצליח לשגע את עצמי לפעמים בנושאים שהאנרגיה שאני משקיע בהם היא אנרגיה מבוזבת, עושה הרושם שאוויר יוצא מהבלון שלי ובמקום לסתום את החור, אני מנסה למלא את הבלון באוויר חדש. הגיע הזמן לשנות את זה, וזה בדיוק מה שאני מתכנן לעשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
